זהו ביטוי שנאמר על ידי רשמה סאוג’ני בהרצאתה, Reshma Saujani – Girls Who Code. סאוג’ני הקימה ארגון ששם לעצמו למטרה לסגור את הפער המגדרי בתחומים הטכנולוגיים באמצעות לימוד מקצועות תכנות לבנות. סאוג’ני מספרת שגם במסגרת הארגון שלה, בנות חוששות לא להצליח ומעדיפות לא להציג פיתרון כלל, מאשר להציג פיתרון חלקי או שאינו מושלם. מגיל צעיר ילדות לומדות שהן צריכות להיות מושלמות ולא לקחת סיכונים. גם בהמשך החיים נשים נוטות להימנע מדברים שהן לא בטוחות שיצליחו בהן.
סיפור של מורה למתמטיקה: תלמידה העתיקה תרגיל גיאומטרי בדיוק מושלם, וזה לקח לה כל כך הרבה זמן שהיא לא הספיקה לפתור אותו. לעומתה יש בנים שלא העתיקו כמעט בכלל.
תגובה לשאלה: מה לדעתך היה קורה אם היית עוברת סדנה של מכנה משותף כשהיית נערה? “כנראה הייתי מרגישה פחות חריגה עם הפרפקציוניזם שלי. הייתי גם אוזרת אומץ להצביע ולשאול שאלות בלימודים.”
סיפורים אישיים על כשלונות מפוארים: עוד לא ברור מה מלמד אותנו יותר – הישגים או כישלונות – אבל ברור מה מתמרץ אותנו להמשיך בעשייה אל עבר השגת המטרה שהגדרנו לעצמנו: הידיעה שאנחנו לא לבד, במיוחד אחרי כישלונות. בפאנל שנערך בכנס, סיפרו הפאנליסטים על הכישלון החרוץ האישי שלהם – הפאשלות הגדולות
הרצאה של ראשמה סאוג’ני, מחברת הספר “אומץ לא שלמות” ומייסדת ארגון “בנות מקודדות” (Girls Who Code). סאונג’י אומרת שאנו מלמדים/ות את הבנות להיות מושלמות ואת הבנים להיות אמיצים ושחינוך זה צריך להשתנות. בקטע הקצר מהרצאתה בטד היא מתארת את ההעדפה של נערה להראות שלא עשתה כלום מאשר להראות ניסיון וטעויות,