בסדנה של מכנה משותף לנערים, אני שואל אותם על שפת גוף גברית, ואחד התלמידים מדגים שרק בנות יושבות ככה, בשיכול רגליים. מיד אני רואה את כל החברים שלו שישבו ככה מתיישרים. אבל כשהסדנה ממשיכה, וצפים עוד ועוד סיפורים על איך הגבריות מכניסה אותנו לקופסה, אני רואה אותם חוזרים לאט לאט

אני מבקש מהתלמידים בסדנה לקום ולהראות איך הולך גבר, והתלמידים הולכים עם חזה מובלט וראש מורם. ואז אני סופר כמה זמן לוקח להם להתחיל להיכנס אחד בשני. אני אומר להם כמה זמן זה לקח אצלם, ומספר להם שתמיד, בכל מקום, זה לוקח רק כמה שניות. ואז מגיע הרגע הזה, שאפשר

לפני כמה ימים, ביום שבת, זוג ילדים של השכנים שלנו דפק על הדלת שלנו וביקש עזרה בלהביא כדורגל שעף להם אל גג של בית ספר סמוך. הם דפקו דווקא על הדלת שלנו כי ידעו שאני גבוה וקיוו שאוכל להגיע לכדור בקלות. מסתבר שהדרך לעלות על הגג, בגובה של 3 מטרים,

כשהייתי בכיתה ג’, בזמן שכולם בוחרים להצטרף לחוגים (אשר לרוב יהיו ספורט קבוצתי כלשהו עבור הבנים), הצטרפתי לחוג לריקודים סלונים. הייתי אחד מהבנים היחידים ובעצם הגעתי מבחירה ומרצון נטו (היתה לי חשיפה לסוג ריקודים זה בגיל צעיר יותר ונמשכתי לתחום מאוד ללא ידיעה לאיזה מגדר זה “שייך”). לאט לאט מתחילים

גרנו בארה״ב כמה שנים, וחזרנו כשאריאל היה בגן חובה. הוא תמיד אהב לרקוד, וחיפשנו לו חוג ריקוד בארץ. מובן שפה בארץ הוא היה הבן היחיד, וכל הבנות היו לבושות בטייטס ורוד. ובמשך כמה חודשים הכל היה יופי. יום אחד החבר שלו מהגן הזמין את אריאל לאחה״צ, ואריאל ענה שיש לו

חוויה חיובית נוספת, שמדגימה את השיח המורכב שיכול להיווצר גם בקבוצה לא מאוד קשובה, היא שיחה שנוצרה סביב סוגיית נעלי ה- Hello קיטי של הילד בן השלוש בביה”ס רוז מצקין בתל אביב יפו. היו שדרך המקרה הזה הבינו שגם אם להן נוח עם הבחירה של הילד הן לא רוצות שהחברה

תגובה לשאלה: מה לדעתך היה קורה אם היית עובר סדנה של מכנה משותף כשהיית נער? אולי הייתי מבין עד כמה הציפיות החברתיות ממני כגבר השפיעו עליי לרעה, פגעו בהערכה העצמית שלי וגרמו לי להתנהג בצורה שפגעה בי ובסביבה שלי.

לא, אחות יקרה, אני לא סתם לחוץ או היסטרי, גם שתיתי מספיק מים, את פשוט הכנסת את המחט בזווית לא טובה וברגע שאת מתחילה לדגום דם זה פשוט נהיה כואב בטירוף. אני יודע שאת לא רגילה לראות גברים מתעווים בכאב, אבל ללעוג לי לא יעזור לך, גם לא להאשים אותי

אני גבר ש*כל ככככך* גרוע בידני חחח… תמיד הזוי לי שאנשים חושבים שנשים נהגות פחות טובות… בחיים לא הרגשתי ככה. ואיכשהו מלא אנשים בטוחים בזה, כאילו זאת עובדה. אנשים כאילו אשכרה רבים איתי על זה. מישהו בעבודה אמר לי “אני פמיניסט, חוץ מזה שאני חושב שנשים נהגות פחות טובות”.

בגיל 22 התחלתי לקחת שיעורי מחול בשביל הכיף. קיבלתי הרבה דחיפה מהמורים וגם היה לי כל כך כיף ששנתיים לאחר מכן התחלתי ללמוד בלט באופן מקצועי. עברתי לבאר שבע ובמשך כמה חודשים למדתי בלט בביה”ס למחול “בת דור”, משם המשכתי לסמסטר באקדמיה למחול בירושלים. אחת המורות שהכרתי בדרך צירפה אותי

מה לעשות כשתלמידים שואלים ״מה, אתה הומו?״. השאלה הזו יוצרת מתח – האם כמדריך סטרייט אני צריך להשיב תשובה כמו ״האם זה באמת משנה?״, או לפתוח את זה לדיון בשאלה דוגמת ״למה אתה שואל?״, אולי פשוט להגיד ״האמת היא שאני סטרייט, אבל חשוב לי להגיד שאני לא קורה שום דבר

שיער גוף תמיד היה אישו אצלי. כשהייתי בתיכון הייתי מורידה עם שעווה את השיער גם מהזרועות, כי חונכתי לאמת יחידה לפיה אישה צריכה להיות חלקה ואם יש שיער זה לא נשי ולא יפה. עם השנים, הצלחתי להשתחרר מהציפייה החברתית הזו אבל רק באופן חלקי, הפסקתי להוריד את השיער מהזרועות אבל

באחת הקניות שלי בסופר קניתי גם שמפו – פשוט הלכתי למדף ובחרתי לפי המחיר ולפי הריח. בקופה, הקופאית שאלה: “זה בשבילך?” עניתי “למה לא?” והיא משכה בכתפיים, אבל בבית הסתכלתי על התווית, וראיתי שהיא מנוסחת בלשון אישה. מאז נמנעתי מהשמפו הזה ובקושי השתמשתי בו.

כשאני הייתי בכיתה ט’, הייתי רזה כמו שאני היום, וזה הפריע לי מאוד, הרגשתי שאני לא גברי מספיק, שאני לא יפה ולא עומד בסטנדרט… ניסיתי לעשות דיאטת השמנה, במשך כמה חודשים אכלתי כמו חזיר, והצלחתי לעלות 8-9 קילו. לא הצלחתי להתמיד בדיאטה, וחזרתי להרגלים הישנים שלי, ואחרי כמה חודשים חזרתי

סבא וסבתא שלי אמרו כמה רואים שהתינוק שלי בן, ואז רופא הילדים באחד הביקורים אמר עליו “איזה ילדה חמודה” כי הוא היה עם כובע ורוד…

באחת הדירות שעברתי אליהן לא היו כיריים. קנינו כיריים והזמנו טכנאי גז להתקין אותם. אחרי שהטכנאי חיבר את הכיריים, הוא ביקש ממני לפתוח את בלוני הגז. הרגשתי לא בנוח לעשות את זה בעצמי: מעולם לא פתחתי בלון גז, והעדפתי שמומחה יטפל בזה ולא אני. כשהטכנאי ראה שאני מהסס, הוא שאל

כשהייתי קרוב לשחרור מהצבא, התחלתי להתלבט בשאלה מה ללמוד. לא היה לי כיוון מוגדר, אבל די מהר התחלתי לפלרטט עם הרעיון ללמוד חינוך. היה לי קצת ניסיון בהדרכה, ונמשכתי לתחום – לא כדי להיות מורה, ככה אמרתי לעצמי ולסביבה, אלא פשוט כי זה מעניין אותי. התגובות שקיבלתי ממשפחה וחברים היו

סדרה דוקומנטרית בת שני פרקים של ה-BBC, עוקבת אחרי כיתה של בני ובנות שבע בבריטניה במשך כמה שבועות. יוצרי הסדרה מראים שבעזרת שינויים קטנים, ניתן לשנות את התפיסה של הילדות והילדים לגבי האופן בו המגדר משפיע על חייהם. למי שמתכנן/ת לצפות בסדרה – וזה ממש מומלץ, במיוחד להורים – כדאי

האם סקסיזם הוא בהכרח עמדה עוינת כלפי נשים או שיש לו גם תצורות שונות? בהרצאתה מציגה ד”ר שנבל את מושג הסקסיזם האבירי (benevolent sexism), המדגים כיצד יכולה קבוצה חזקה – במקרה זה גברים – להשיג שליטה בקבוצה חלשה ממנה – במקרה זה נשים – לא באמצעות אלימות, אלא על ידי

מדוע הומור וסטריאוטיפים משתלבים טוב כל כך? למי מותר להשתמש בהומור? מה ההשפעות של הומור סטריאוטיפי על החברה? אמונה אליאב, דוקטורנטית להתנהגות ארגונית בטכניון, בהרצאה בנושא הומור ככלי לשימור סטריאוטיפים מגדריים וככלי לניפוץ אותם סטריאוטיפים. אליאב דנה בשאלות הללו ובשאלות נוספות באמצעות שימוש בתיאוריות הקיימות כיום, ומציגה את מחקרה העוסק

פרסומת לביסלי. אורי חזקיה והדמויות המצוירות רוקדות בלט, עד שרואים את עצמם במראה ומיד מפסיקים לרקוד וחוזרים לגבריותם.

פרסומת לבירה המציגה נשיות כסטריאוטיפ שאינו מתאים לעולם הגברי. הפרסומת היא חלק מסדרת פרסומות של גולדסטאר בהן יש שימוש במשפט “תגיד תודה שאתה גבר”.

לקט של סדרת פרסומות גולדסטאר שלוו בסלוגן “תגיד תודה שאתה גבר”. הפרסומות מציגות באופן שלילי סטריאוטיפים לגבי נשים.

קליפ בו רואים את התהליך שנעשה לאישה לפני ואחרי פוטושופ.

פרסומת לקפה עלית בה מוצג עיקרון הגבריריות: גבריות שברירית, שכל הזמן נתונה למבחן. קצין מוערך בטייסת מאבד את מעמדו והופך למושא ללעג כאשר בת זוגו קוראת לו בפני כולם בכינוי “צ’ופצ’יקון”.

זה בן או בת? אנחנו שומעים הרבה מאוד שהחברה ממגדרת ילדים מגיל אפס. בתור אמא טרייה ובעלת תואר שני בפסיכולוגיה חברתית, אני יכולה לספר לכם, שזה מתחיל עוד קודם. הרבה קודם, עוד משלב העוברות, או אולי גם אפילו לפני כן, בשלב המחשבות לעתיד על הילדים התיאורטיים שיהיו לנו.   כשאנשים