הרגע הזה שאני מדברת עם תלמידות, שבטוחות שפעם לא היה שוויון, אבל היום שום דבר לא מגביל אותן, והן יכולות לעשות מה שהן רוצות – ואז אני מספרת להן שכשעבדתי כמורה לקראטה, היו מגיעות כל שנה לפחות 5 בנות שמנסות ונשארות, אבל לפני שהגעתי, בכלל לא היו בחוג תלמידות. בכל

למדתי תואר ראשון במדעי המחשב באוניברסיטה העברית ובהתאם לסטטיסטיקה המוכרת – השתייכתי למיעוט נשי. בעוד שבמובן כלשהו היה לי כיף להיות במיעוט כי זה הפך אותי כביכול למיוחדת ומוצלחת במיוחד (אני “לא כמו כל הבנות”, אני משתייכת למועדון גברי), זה גם העמיד אותי במקום מלחיץ מבחינת הביצועים שלי – לא

יש לי רכב משלי כבר הרבה מאוד שנים, וכבר הרבה מאוד שנים שאני לוקחת את הרכב לעשות טסט. מכוני טסטים זה אחד המקומות הכי סטריאוטיפיים שיש, מוסך מלא גברים מכונאים שתמיד מסתכלים עליי במבט הכי חשדן ומחכה שאפשל כשאני מגיעה, כיאה לסטראוטיפ שנשים לא יודעות לנהוג. מגיל צעיר אני מרגישה

למדתי תואר בפילוסופיה באוניברסיטה העברית. לקראת סיום התואר לקחתי קורס בפילוסופיה של המתמטיקה, שהיה מלא בתלמידי תואר שני, וכיאה לסטריאוטיפ על נשים ומתמטיקה, אני ועוד סטודנטית אחת היינו הנשים היחידות בכיתה. אני כל הזמן ישבתי שם בתחושה שכולם סטודנטים אמיתיים לפילוסופיה, ואני רק מתחזה והגעתי לשם בטעות. באחד השיעורים המרצה

מחקר שנערך ב-Pew research center בדק את כמות הפעמים שבהם כתבי עת ואתרי חדשות בארה”ב משתמשים בתמונות של נשים וגברים בפרסומים שלהם בעמוד הפייסבוק. התוצאות הראו שגברים מופיעים ב-53% מהפעמים, נשים ב-22% מהפעמים וב-25% מהפעמים התמונה היא גם של גברים וגם של נשים. חדשות מטבען עוסקות לא אחת באנשים ספציפיים,

“לכאורה, היום, 2014, המצב טוב. פמיניזם התקבע כנורמטיבי, לנשים יש זכויות שסבתא רבתא שלהן לא חלמה עליהן. נשים נמצאות בכל מקום, אבל הפער המגדרי נשמר. תקרת הזכוכית איתנה כתמיד. … תחומי עבודה שנכבשים על ידי נשים הופכים ל”גטו וורוד” ומתוגמלים בהתאם”. בהרצאה זו, ד”ר חנה אבנת תמיר מציגה רקע ונתונים

פרסומת לבירה המציגה נשיות כסטריאוטיפ שאינו מתאים לעולם הגברי. הפרסומת היא חלק מסדרת פרסומות של גולדסטאר בהן יש שימוש במשפט “תגיד תודה שאתה גבר”.

סרטון ליום פתוח שבו סטודנטיות מאוניברסיטת בן גוריון מספרות למה הגיעו לתחום לימודי המדעים, איך הרגישו כשהגיעו ללימודים וראו שהן בין הנשים היחידות בלימודים.

לקוח מתוך Feminist Frequency של אניטה סרקזיאן: http://www.youtube.com/watch?v=bLF6sA אליסון בכדל, קריקטוריסטית אמריקאית ידועה, יצרה בשנת 1985 ניסוי פשוט לבחינת ייצוגים של נשים בסרטי קולנוע אמריקאים. המבחן אינו בוחן את איכותו של הסרט או האם מדובר בסרט פמיניסטי אלא עוסק בשאלת ייצוג של נשים על המסך הגדול לפי שלושה קריטריונים: 1.

סרטון שנוצר על ידי פורום הקולנועניות על מבחן בכדל – עם סרטים בעברית.

סרטון קצר הנותן תמונה ויזואלית למיעוט הייצוג הנשי במרחב הציבורי והפוליטי.

להלן מאמרה של שרי בכר, מדריכה בעבר של היחידה לשוויון בין המינים ומהרוח הגבית שסייעה להקמת מכנה משותף. המאמר פורסם בשנת 2011 ועוסק ביתרונות וחסרונות של הפרדה מגדרית בלימודי המדעים. להורדת המאמר

“אם הייתי אומרת את כל מה שאני חושבת ובאמת רוצה להגיד, לא היו לי מערכות יחסים, הקול שלי היה צורם ורועם מדי” כך מצטטת קרול גיליגן, הכוהנת הגדולה של הפמיניזם, נערה צעירה איתה שוחחה במסגרת המחקרים שלה בפסיכולוגיה חברתית. פרופ’ גיליגן, פסיכולוגית, פילוסופית של המוסר, בין חוקרות המגדר החשובות בדורנו

אין היום אדם שלא יודע מהי “ויקיפדיה”. האנציקלופדיה החופשית שנוסדה ב-2001 בקליפורניה הפכה למקור הידע האנציקלופדי הנגיש ביותר בעולם. כפי שטוען עופר אדרת, הרעיון היה נפלא: “אנציקלופדיה חופשית, מקוונת, מעודכנת, ענקית ונטולת השפעות מסחריות ופוליטיות, אשר פועלת לשימור ולהנגשת הידע. כזו שתיכתב על ידי כולם ועבור כולם, בלי שיקולים זרים