ישנה דרישה חברתית, לעיתים מפורשת ולעיתים סמויה, להתאים למודל יופי מסוים ובלתי מושג. מודל היופי תלוי בחברה ומשתנה לאורך השנים, אך הדרישה להתאים לו נשארת קבועה. ניסיון לעמידה במודל יופי זה לרוב תגרור מחירים כלכלים כמו כסף וזמן, מחירים גופניים למשל ניתוחים או הסרת שיער כואבת, ומחירים נפשיים כמו דימוי עצמי נמוך, דיכאון, חוסר קבלה חברתית ועוד. מיתוס היופי של נשים ושל גברים הוא חלק מהסטריאוטיפ המגדרי, ומהווה הגדרה נוספת ל”איך נכון” להיות אישה או גבר.
אחד הדברים הכי משמעותיים מבחינת דימוי גוף גברי שאני חווה כמבוגר, הוא משהו שדווקא לא מופיע בסדנאות שלנו – גובה. אפילו לא זכור לי שהתלמידים מעלים את הנושא. אני מרגיש שיש דרישה חברתית מצד החברה הנשית מגברים להיות גבוהים, ואני יודע שאני ממש לא היחיד. אני אומר החברה הנשית, כי
שיער גוף תמיד היה אישו אצלי. כשהייתי בתיכון הייתי מורידה עם שעווה את השיער גם מהזרועות, כי חונכתי לאמת יחידה לפיה אישה צריכה להיות חלקה ואם יש שיער זה לא נשי ולא יפה. עם השנים, הצלחתי להשתחרר מהציפייה החברתית הזו אבל רק באופן חלקי, הפסקתי להוריד את השיער מהזרועות אבל
כשאני הייתי בכיתה ט’, הייתי רזה כמו שאני היום, וזה הפריע לי מאוד, הרגשתי שאני לא גברי מספיק, שאני לא יפה ולא עומד בסטנדרט… ניסיתי לעשות דיאטת השמנה, במשך כמה חודשים אכלתי כמו חזיר, והצלחתי לעלות 8-9 קילו. לא הצלחתי להתמיד בדיאטה, וחזרתי להרגלים הישנים שלי, ואחרי כמה חודשים חזרתי
למה לנשים שיער ארוך מלגברים? ואיך זה מתקשר לעובדה שהחלוקה בין הגברי והנשי טומנת בחובה גם היררכיה? פרשנותו של נעם גבע המובאת בהרצאה, מבוססת על מאמרה של שרי ב. אורטנר משנת 1972 ומציעה מסגרת מחשבתית להבנת כלל התכונות והמאפיינים הנתפסים כגבריים ונשיים. לפי תפיסה זו, לתכונות “גבריות” ו”נשיות” יש מהות
