לכולנו יש דפוסים של ייחוס הצלחה וכישלון; למשל, כולנו נוטים לייחס הצלחות לגורמים פנימיים (“אני מוכשר.ת”) וכישלונות לגורמים חיצוניים (“הרצפה עקומה”). הייחוסים הללו משפיעים על המוטיבציה שלנו באופן מובהק.
ישנם מחקרים המראים כי קיימים הבדלים מגדריים בייחוס סיבתי של הצלחה וכישלון. בנים בדרך כלל יעשו ייחוס פנימי להצלחות וייחוס חיצוני לכישלונות ובנות להיפך – בדרך כלל יעשו ייחוס פנימי לכישלונות וייחוס חיצוני להצלחות. אולם, ראוי לציין שהתוצאות בספרות אינן עקביות, וקיימים גם מחקרים שלא מצאו הבדלים שכאלו. פערים משמעותיים נראו בעיקר במקצועות ריאליים בעוד שבמקצועות אחרים, הפערים היו קטנים ולעתים אף לא קיימים.
חשוב להוסיף שעצם קיומו של דפוס מסוים, בין אם ה”גברי” ובין אם ה”נשי”, בבואנו להתייחס להצלחה וכישלון, עלול למנוע את המבט המציאותי על הסיטואציה. על כן כדאי להסתכל במבט ביקורתי על האופן שבו כל אחד ואחת מתייחסים הצלחה וכישלון בכל מקרה לגופו ולראות האם ניתן ללמוד מכך למקרים בעתיד.
במהלך סדנה מורה מספרת שבכל מבחן, היא מבקשת מהתלמידים והתלמידות להעריך במספר עד כמה הם מוכנים למבחן, וכשבנות מקבלות יותר מההערכה שלהן, היא מקיפה את המספר בעיגול וכותבת: “תפרגני לעצמך יותר”. המורה הזאת עושה דבר מדהים, ואף אחד בביה”ס לא ידע עליו, עד שהיא סיפרה על זה בסדנת המורים.
במהלך סדנה אני מסבירה לתלמידות על ייחוסי הצלחה וכישלון, ותלמידה משתפת שאתמול, כשאמא שלה אמרה לה “כל הכבוד” על ציון טוב במבחן, היא ענתה לה: “בטח היה לי מזל”. ועכשיו היא מבינה שזה לא שהיה לה מזל: היא פשוט ידעה טוב את החומר.
אי פעם הרגשת כמו מתחזה? שאוטוטו כולם יגלו שאת בעצם לא כל כך חכמה או מוצלחת כמו שהם חושבים? את לא לבד. שריל סנדברג, ה-COO של פייסבוק תיארה פעם שהרגישה כמתחזה במשך רוב חייה המקצועיים. טינה פיי תיארה גם היא את התחושה שהיא מתחזה ושזה רק עניין של זמן עד
סיפורים אישיים על כשלונות מפוארים: עוד לא ברור מה מלמד אותנו יותר – הישגים או כישלונות – אבל ברור מה מתמרץ אותנו להמשיך בעשייה אל עבר השגת המטרה שהגדרנו לעצמנו: הידיעה שאנחנו לא לבד, במיוחד אחרי כישלונות. בפאנל שנערך בכנס, סיפרו הפאנליסטים על הכישלון החרוץ האישי שלהם – הפאשלות הגדולות