העברתי סדנה ראשונה לנערות, מבחינת התכנים – רוב הבנות הביעו התנגדות עזה לרעיונות שהעליתי, לא הסכימו שיש פער בין נשים וגברים בחברה ואם יש זה רק בגלל שנשים רוצות את זה (הן רוצות להיות עם הילד בחופשת לידה, ולא לעבוד בעבודות פיזיות וכו’).
חשוב לציין שרובן ככולן של הבנות הן מהאליטה החברתית, לכן הן טענו בתוקף שאין אפליה ואין פער ושנשים יכולות לעשות מה שהן רוצות, ולגבוי טענותיהן הן הביאו כמובן שלל דוגמאות של אמא, אחות, דודה וכו’. מעניין לראות עד כמה תפיסות מגדריות נתפסות בעייתיות גם במקומות שבהן הנשים כיום נהנות מהפירות שלהן. הן ממש פקפקו ביכולות שלהם (ובצורך) לחולל שינוי. ועוד משהו מדהים לראות עד כמה הן לא היו מסוגלות לצאת מהבועה שלהן, ולהבין שיש נשים שלא “נהנות” מהאפשרויות שיש להן.
אני חושבת שהחלק שבעיקר גרם להם מעט לחשוב ולהטיל ספק היה ההעלאה של הבניות חברתיות באמצעות הפרסומות והאגדות של ילדים. ועדיין לא כולן הסכימו שזה רלוונטי גם להיום. חלק גם לא הבינו למה זה בעייתי ולמה צריך לפעול כדי לשנות את זה…
אני חושבת שבעיקר נדהמתי לגלות את ההתנגדות וחוסר היכולת להכיל ולקבל את הרעיונות שאנחנו מעלים ואת מידת ההשפעה של החברה עלינו. וגם מדהים בעיני לראות שלא כל-כך משנה מי האוכלוסייה – הרעיונות האלו עדיין רחוקים מרוב הבנות ולפעמים נתפסים אפילו כמאיימים.
התחושה שלי בסיום הסדנה היא של הצלחה ותסכול יחד – אני חושבת שזה כן גרם לפחות לחלקן לחשוב, אבל הדרך עוד ארוכה. מאוד ארוכה…