הסיפור של סוניה: להרים את היד בשיעור פילוסופיה של המתמטיקה

למדתי תואר בפילוסופיה באוניברסיטה העברית. לקראת סיום התואר לקחתי קורס בפילוסופיה של המתמטיקה, שהיה מלא בתלמידי תואר שני, וכיאה לסטריאוטיפ על נשים ומתמטיקה, אני ועוד סטודנטית אחת היינו הנשים היחידות בכיתה. אני כל הזמן ישבתי שם בתחושה שכולם סטודנטים אמיתיים לפילוסופיה, ואני רק מתחזה והגעתי לשם בטעות. באחד השיעורים המרצה שאל שאלה בסיסית על משפטים בלוגיקה, ואני שלמדתי לוגיקה מתקדמת ידעתי בוודאות את התשובה, אבל לא הרמתי את היד כי חיכיתי שאחד הסטודנטים האחרים ידבר. להפתעתי, הייתה דממה. עם המון חששות הרמתי את היד, והמרצה שכל כך התלהב שסטודנטית מדברת בשיעור התחיל להנהן בהתרגשות. מרוב לחץ לאשש את הסטריאוטיפ התבלבלתי שם לחלוטין (“כל מה שיכיח הוא נאות או כל מה שנאות הוא יכיח?”) ולא הצלחתי לתת את התשובה המדויקת.