הזווית האישית שלי על תשלום בדייט:
פעם, מזמן (כשהייתי צעירה 🙂 ), היו לי דייטים ראשונים בהם התחלקנו בחשבון (פעם זה בא טבעי מצד הגבר ופעם אחרת זו הייתה התעקשות שלי). ואז הייתה תקופה שזה מאוד הרגיז אותי שאני צריכה נורא להתאמץ ביומיום כדי שגבר יזמין אותי לדייט (זה היה לדעתי אחרי שקניתי איפור בסופר פארם…) אז שלפחות אקבל פיצוי מינימלי על החוסר שוויון החברתי הזה בזה שיזמינו אותי כולה לכוס קפה (השתדלתי אף פעם לא להזמין יותר מסדר גודל של קפה). דעתי קצת השתנתה מאז, בין השאר בזכות הפעילות במכנה משותף.
בשאר הדייטים הראשונים שהיו לי, בהם לא התחלקנו, השארתי את הטיפ ואמרתי שאני אזמין בפעם הבאה. מצאתי שזה פתרון מאוד נוח למוסכמה החברתית הזו. משיחות שיצא לי לעשות עם גברים בנושא (כולל בן זוגי הנוכחי), שלב התשלום בדייט זה מצב שיוצר הרבה מאוד סטרס. מצד אחד, עוד לא ממש מכירים את הבחורה ורוצים להרשים אותה. במצב בו שני אנשים לא מכירים טוב, יש אי וודאות לגבי כמה זה בסדר לחרוג ממוסכמות (לשני הצדדים, אגב), והסיטואציה הרי מלחיצה גם ככה. (כמו שאמרו לי פעם, ״אמנם היא מציעה לחלוק, אבל אולי היא ממש תתבאס עליי ותחשוב שאני קמצן? או אולי זה שהיא מציעה לחלוק זה סימן של דייט לא היה מוצלח?״ – הסכמה של הדייט הראשון טבועה בנו עמוק, ויוצרת סטריאוטיפ שמפחיד לשבור על ההתחלה. גם אם במודע אני מצהירה הפוך, אולי לא במודע התחלקות בחשבון תיצור עליי רושם רע?). ומצד שני, הם מאוד העריכו את זה שהצעתי להתחלק. ואז יש דילמה. זה שהגבר שילם ואני השארתי את הטיפ תוך הכרזה שאשלם פעם הבאה גם נתן לגבר להישאר במקום הנוחות של קופסת הגבריות לא במחיר כלכלי כבד, ועם פתח יציאה ואיתות מצידי שזה בסדר לצאת משם. כך לפחות נאמר לי. 🙂