בגיל 22 התחלתי לקחת שיעורי מחול בשביל הכיף. קיבלתי הרבה דחיפה מהמורים וגם היה לי כל כך כיף ששנתיים לאחר מכן התחלתי ללמוד בלט באופן מקצועי. עברתי לבאר שבע ובמשך כמה חודשים למדתי בלט בביה”ס למחול “בת דור”, משם המשכתי לסמסטר באקדמיה למחול בירושלים. אחת המורות שהכרתי בדרך צירפה אותי ללהקה שלה ונתנה לי שיעורים פרטיים. שנה לאחר שהתחלתי ביצענו כמה הופעות מול קהל של 500 איש בתאטרון הירש בירושלים וזה היה תענוג.
החלק המעניין – קצת אחרי שהתחלתי את כל הסיפור הזה אמא שלי סיפרה לי שבגיל 6 ביקשתי ללכת לחוג בלט אבל מהר מאד ברחתי לקרטה כי הבנתי שבלט זה לבנות (לא היו בנים).
כבוגר לאורך הדרך הצלחתי התמודד עם סביבה של 100% בנות ועם הערות ממשטרת המגדר, אבל אנחנו יודעים שלילד\נער ההתמודדות היא קשה יותר.
הסיפור שלי עם מחול ממחיש את הערך של “תהיה מי שאתה”. בגיל 6 רציתי בלט, וגם 20 שנה לאחר מכן מבלי שבכלל זכרתי שזה החוג הראשון שאליו בחרתי להירשם. אין לדעת מה היה קורה אם.. אולי קריירה בינלאומית מפוארת, ואולי “רק” עוד קצת שמחה בלב (: