גרנו בארה״ב כמה שנים, וחזרנו כשאריאל היה בגן חובה. הוא תמיד אהב לרקוד, וחיפשנו לו חוג ריקוד בארץ. מובן שפה בארץ הוא היה הבן היחיד, וכל הבנות היו לבושות בטייטס ורוד.
ובמשך כמה חודשים הכל היה יופי.
יום אחד החבר שלו מהגן הזמין את אריאל לאחה״צ, ואריאל ענה שיש לו חוג בלט.
האח הגדול של החבר (שהיה בכיתה ב׳ או ג׳) הסתובב אליהם לאט, ונעץ בו מבט ארוך ומשועשע. וזה הספיק. אריאל התחיל לחפש תירוצים לא ללכת, ודי מהר עזב את החוג ולא חזר.