אי פעם הרגשת כמו מתחזה? שאוטוטו כולם יגלו שאת בעצם לא כל כך חכמה או מוצלחת כמו שהם חושבים? את לא לבד.
שריל סנדברג, ה-COO של פייסבוק תיארה פעם שהרגישה כמתחזה במשך רוב חייה המקצועיים. טינה פיי תיארה גם היא את התחושה שהיא מתחזה ושזה רק עניין של זמן עד שכולם יעלו עליה. רנה זלווגר התפלאה כשקיבלה תפקידים ותהתה איך כולם לא יודעים עדיין שהיא מזייפת את זה. ג׳ניפר לופז הודתה שגם כאשר מכרה 70 מיליון אלבומים, חשבה שהיא לא טובה במה שהיא עושה, ואפילו מריל סטריפ תהתה למה היא עושה את זה בכלל ואמרה שהיא בלאו הכי לא יודעת לשחק.
תסמונת המתחזה היא מצב שבו אנשים הישגיים אינם מסוגלים להפנים את הצלחותיהם והישגיהם בתחום בו הם מצליחים, וחוששים באופן מתמיד ש״יעלו עליהם״ שהם בעצם מתחזים ולא באמת זכאים למקום שאליו הם הגיעו. התסמונת תוארה לראשונה על ידי הפסיכולוגיות פולין קלנס וסוזאן איימס ב-1978, והיא נחקרה רבות מאז. מחקרים מראים כי התסמונת מאפיינת בעיקר נשים מצליחות שאינן מסוגלות להפנים את הצלחותיהן. כאשר הן מצליחות, הן מסבירות את זה בגורמים חיצוניים להן כמו: ״היה לי מזל״/״יצא ככה במקרה״/ ״לא ברור איך הגעתי לזה, זה רק עניין של זמן עד שיגלו שאני לא שייכת לפה״. לעומת זאת, כאשר הן נכשלות, הן מסבירות את זה על ידי גורמים פנימיים לאישיותן ויכולתן (״אני לא מספיק טובה״/ ״אני לא מספיק חכמה״), ולכן במקרים הללו מפלתן הן כפולה. במצב זה נוצר בעצם ״מעגל פידבקים שלילי״ שבו גם הצלחות אינן מופנמות ולא מגבירות את תחושת הערך העצמי וגם כישלונות מפחיתים בפועל מתחושת הערך העצמי, ולכן הנטייה המחשבתית והתפיסתית הזו מנציחה את עצמה ועשויה אף להתגבר עם הזמן.
מחקרים עדכניים יותר מציעים שגם גברים עשויים לסבול במידה רבה מהתופעה, אך מתקשים יותר להודות בכך בהשוואה לנשים. כנראה שהציפייה החברתית מגברים להצטיין, להוביל ולהתגאות יותר מקשה עליהם להתוודות שהם גם חווים את התחושות הללו.
על מנת להשתחרר מהנטייה המחשבתית הזאת, יש בראש ובראשונה להיות מודעים אליה, וללמוד להפנים את ההצלחות. את שם כי מגיע לך, כי את מספיק טובה, כי הרווחת את זה ביושר! אנחנו במכנה משותף פועלים למען העלאת המודעות לתופעות הללו ומקווים כי יותר ויותר נשים יתחילו להאמין בעצמן יותר וילמדו להפנים הצלחות וגם כי יותר ויותר גברים יוכלו להיחשף ולשתף את תחושותיהם.
(כתבה: מורן וובר) #תסמונת_המתחזה