לכבוד יום השפה העברית שחל בשבוע שעבר, נשמח להבהיר מדוע הפנייה לנשים בלשון נקבה כה חשובה?
אמ;לק – לא רק כדי שנשים יוכלו להרגיש שפונים אליהן אלא אפילו כדי לשפר את הציונים שלהן.
נתחיל מ#סיפור אישי של ג’ניה, אחת המתנדבות שלנו – “בשיעור יוגה בו השתתפתי לאחרונה, בחר המורה ליוגה לפנות אלינו בלשון נקבה. היינו רוב מוחלט של מתאמנות ולכן החלטתו של המדריך לא נתקלה בהתנגדויות מצד המתאמנים הבודדים. כמתרגלת יוגה באופן קבוע בשנים האחרונות, אציין כי ההנחיות הפשוטות (“תמתחי…”, “תרימי ידיים…”, “תעצמי את העיניים” וכד’) לא היו המשמעותיות כאן, אלא החוויה והתחושה שדבריו של המדריך, לראשונה, מיועדים ממש אליי, באופן אישי, ולא לציבור עלום כלשהו. אציין עוד כי הופתעתי עד כמה עניין פעוט שכזה היה כה משמעותי ובולט לחיוב.”
לא רק מבחינת השפה אלא גם במובנים אחרים, האישה נחשבת לרוב ל”וריאציה” של הגבר, שהוא האבטיפוס. כך למשל, ברפואה המודרנית, גברים תמיד שימשו כמודל מרכזי כאשר מרבית מחקרי התרופות נוסו על גברים בלבד. את תוצאותיהם של אותם מחקרים השליכו על הנשים, מבלי לתת את הדעת על ההבדלים הפיזיולוגיים בין המינים. לדוגמה, רק בשנים האחרונות, עם התפתחות הרפואה המגדרית, הפנו הקרדיולוגים את תשומת הלב לעובדה שהתסמינים להתקף לב אצל נשים שונים מאוד מאלו של הגברים.
כך נכתב אפילו היום (!) באתר של האיגוד הקרדיולוגי בישראל: תסמינים “טיפוסיים” של התקף לב כוללים לחץ בחזה, תחושות לחיצה או דקירה בצד שמאל של החזה… אצל נשים, התסמינים יכולים להיות פחות “טיפוסיים”..”
כלומר, גם בהתייחס לתסמינים של נשים, בעמוד המיועד לטובת הנשים, הניסוח ממשיך את הקו המגדרי לפיו ה”טיפוסי” הוא הגברי והאישה היא היוצאת מן הכלל.
לשפה הממוגדרת יש השפעות ממשיות. מחקר ישראלי חדש של ד”ר תמי קריכלי כץ וד”ר טלי רגב הראה שהתוצאות של מבחנים של נשים השתפרו משמעותית כשהפנייה אליהן במבחן נעשתה בלשון נקבה.
המחקר נערך על כ-2000 נבחנים ונבחנות בישראל, במסגרתו נבחנו במתמטיקה ובהבנת הנקרא. התוצאה של המחקר הייתה חד משמעית – כשפנו לנשים בלשון נקבה, הביצועים שלהן היו טובים יותר משמעותית. יתרה מכך, כשפנו לנשים בלשון נקבה ולגברים בלשון זכר, הפער בין תוצאות הגברים לתוצאות הנשים במתמטיקה הצטמצם בכשליש ובהבנת הנקרא בלמעלה מחצי. בנוסף, כשפנו לנשים בלשון נקבה, הן השקיעו יותר זמן (כלומר, מאמץ) במבחן במתמטיקה.
ההסברים האפשריים שניתנו במחקר היו שהציפייה החברתית, שנשים יהיו פחות טובות במתמטיקה, השפיעה על התפקוד שלהן לרעה. כלומר, החשש מאישוש איום הסטריאוטיפ, עליו הרחבנו בעבר (הקישור לפוסט בתגובות). לעומת זאת, פנייה בלשון נקבה מייצרת תחושת שייכות, שבתורה מגבירה את ביטחון עצמי ומשפיעה על ביצועים לטובה. פרטים נוספים על המחקר בתגובות.
בהנחה שהרצון של כולנו לחיות בחברה שוויונית, בה גם הגברים וגם הנשים הם פרטים שווי ושוות ערך, יהיה עלינו לפנות לנשים בלשון נקבה. אחת הדרכים לפתור זאת היא לאמץ את הדיבור בלשון רבים/רבות, בהתאם לרוב הנוכחים/ות, בלי קשר למגדר. ישנם גם פתרונות אחרים, כדוגמת הרעיונות היצירתיים שמופיעים בפוסט של רוזין רוזנבלום: קישור לחיץ .
וכמובן, את הפרויקט הנהדר “דברו אלינו” שהוציאו מדריך לכתיבה שוויונית: קישור לחיץ.
אז אנא, התאמצו לשתף גם את הנשים בשיח. גם אם יש בכך חוסר נוחות מסוים, לאחר תקופת הסתגלות, גם זה יעבור.
ותודה לקריקטורה המקסימה של מספריים.