הנחיית סדנאות לנוער מנקודת מבט של מתנדב

היי, בשעה טובה התחילו את הסדנאות בשני המרכזים שלנו, והמדריכים החדשות שלנו ראו בפעם הראשונה איך זה נראה באמת, אז בואו נדבר על החוויה הזו, שהיא לפעמים חוויה קשה, ולא נשמור אותה לעצמנו.

בנות נוער הם קשים. אני יודע את זה מלהיות מדריך במכנה משותף, ולאחרונה מעבודה כמורה. הסדנאות עצמן הרבה פעמים שוברות את הכוונה שלנו להעביר רעיון מסודר שנראה לנו מאוד ברור. יש הרבה התנגדויות והרבה בלגן. רציתי להגיד שני דברים על המצב הזה, ולשמוע אתכן.

1. תלמידים חיים ולומדות בכאוס.

תאמינו לי, אני מלמד מתמטיקה, שזה גם נושא שמעורר המון חרדה בקרב תלמידים. שיעור ממוצע הוא רועש, מלא בהפרעות, חצי מהתלמידים לא נראים כאילו הם מקשיבים, זורקות דברים אחד על השנייה, וכו’… ואולם, בסוף הם לומדים. אולי הם אפילו חושבים שהם לא לומדים, אבל הם לומדים, עובדה כי הם יודעים לפתור תרגילים שקודם הם לא ידעו. קצת קשה להאמין, אבל גם בכיתה מרעישה ומבולגנת, כשקשה לכם להאמין ששומעות אתכן – מתרחשת למידה, הכל כי זו הסביבה שהם רגילים אליה.

2. שכנוע עובד, אבל לא כמו שאנחנו מצפים.

הרבה מאיתנו מצפות ששכנוע יעבוד באופן הבא: אנחנו נציג רעיון, בהתחלה הוא יתקל בהתנגדות, ואז אנחנו נפרק את ההתנגדות, ובסוף יגידו לנו: “וואו, אתם צודקים”. כמה נפלא אם זה היה נכון. בפועל, שכנוע זה תהליך ארוך מאוד, ואנחנו לא רואות אותו מתחילתו ועד סופו, משתי סיבות:

א. הרבה תלמידים לא נתקלים מספיק בתכנים מגדריים (בטח שהבנים מביניהם). אנחנו חושפות אותם אולי בפעם הראשונה לדברים שמערערים על מה שמבחינתם הוא מובן מאליו כבר 15 שנה. אם אנחנו נהיה היחידים בתהליך, אולי לא יקרה שינוי משמעותי. מצד שני, מישהי חייבת להתחיל. מישהו חייב לתת להן כמה מילים לדבר איתן על מגדר, איזשהי תפישה אלטרנטיבית שאפשר לאמץ, אחרת באמת שום דבר לא ישתנה.

ב. א.נשים לא משתכנעות תוך כדי דיון, הן משתכנעים אחריו. קשה מאוד לאמץ דעות בתוך אותה מסגרת שבה התחלת עם דעות אחרות. זה דורש “להודות שטעית”, וזה משהו שאף אחת לא אוהב לעשות. לעומת זאת, אנשים יכולות לחזור הביתה ולחשוב על הדברים שהן שמעו, הם יכולים פתאום לראות את זה בכל מיני סיטואציות, גם אם הן לא רוצות. הם יכולים להסתקרן.

את הרעיון הזה הסביר יפה סם האריס, סופר ופילוסוף אתיאיסט שמסתובב בעולם ומרצה על חוסר הרציונליות שבדת, בתשובה לשאלה: האם מישהו משתכנע מההרצאות שלך. אפשר להתווכח עם הדעות של האריס, אבל אין ספק שהוא מנסה לשכנע אנשים בדבר מאוד מאוד קשה. 

אז למה להמשיך לעשות את זה? יש אינספור סיבות.

– כי אני לומד המון תוך כדי

– כי הם לומדות המון תוך כדי

– כי זה מאתגר אותי

– כי יש סדנאות יותר קלות ומספקות

– כי זה סולל את הדרך לעוד למידה מגדרית (ראו פרויקט “עיר שווה” בתל אביב, שאנחנו גאיםות להיות הרצאת הפתיחה שבו)

– כי אי אפשר לנצח את המלחמה התודעתית המסובכת שאנחנו מנהלות, אם נוותר כשזה נהיה קשה.

בהצלחה לכולן ובברכת כוחות מתחדשים.

(כתב: ינאי סנד)