“האדם הראשון” – פריצת קופסת הגבריות

החודש עלה לאקרנים “האדם הראשון”, סרט המתאר את קורותיו של ניל ארמסטרונג בעשר השנים קודם לנחיתה על הירח. הסרט מציג באופן חווייתי, ריאליסטי וחסר תקדים את הסיכונים הפיזיים והקשיים הרגשיים של חלוצי החלל, אשר שוגרו בכלי רכב נסיוניים למקומות שכף רגל אדם לא דרכה בהם. זהו סרט עתיר סצנות מורטות עצבים שזורק את הצופה היישר לתוך מעבורות צפופות והחוצה מהאטמוספירה. אך בראש ובראשונה, “האדם הראשון” הוא סרט על גבר שהיה צריך לברוח עד לירח כדי להתמודד עם האבל על בתו הפעוטה שנפטרה מסרטן.

מניעיו של ארמסטרונג כפולים. פומבית, הוא הצטרף לנאס”א מהסיבות הקלאסיות: כדי לגלות את מה שאנחנו עוד לא יודעים, כדי לספק השראה למין האנושי ולעם האמריקני, כדי לקדם את המדע ואת מאמציה של ארצו במלחמה הקרה. כל זה נכון, ובכל זאת הסרט מציג מניע עמוק יותר: הוא מתגעגע לתינוקת, לא מסוגל להכיל את האבל, לא יכול לדבר על זה. הוא מתייפח בפרטיות עם תריסים מוגפים, מנגב את הדמעות של עצמו. בחברת אנשים שומר על קור רוח ופנים חתומות. הוא מבקש לעשות סיבוב נוסף על מתקן האימונים כדי לאבד שוב הכרה ולראות את ילדתו הקטנה. הוא מעדיף לסכן את חייו פעם אחר פעם, לשרוד תאונה ועוד אחת, רק לא להתמודד עם שאלות פולשניות של חברים ומשפחה שרוצים בטובתו. מתוך הצער וההדחקה הוא גוזר על עצמו גלות רגשית אשר מרחיקה אותו מאשתו והופכת אותו לאב נעדר ומנותק עבור שני בניו הקטנים. הוא עלול לא לחזור מהירח, אבל לא מוצא את תעצומות הנפש להיפרד מילדיו, ורק בלחץ רב של אשתו נאות לחבק לשלום את בנו הקטן וללחוץ את ידו של בנו הגדול. ואחרי הכל, חייו תלויים בכך; שוב ושוב הוא נקלע למצבים בהם התושייה וקור הרוח שלו עצמו לבדם משיבים אותו לקרקע בחיים.

ככל שידוע לנו, מעולם לא הוצג כך גיבור אמריקני חשוב כל כך בקולנוע או בכלל: רדוף ושבור, כמעט נעדר הירואיות, איש משפחה כושל, סובל מפוסט טראומה מצטברת. מחיר הגבריות האמיצה, הקשוחה, חורקת השיניים נוכח בכל סצינה ובכל קו עלילה – אבידות בנפש, פגיעות נפש, יחסים נסדקים ונשברים. את המחיר משלמים הגברים, נשותיהם וילדיהם. רק על הירח, רחוק מכל אדם ביקום, חבר או בת משפחה, ארמסטרונג משחרר את הדמעות ומתמודד עם האבל.

אילו הסרט הופק רק כמה שנים קודם, ספק אם התימות הללו היו מקבלות מקום כה מרכזי – ספק אם היו מוצגות כלל. עד לא מזמן גבולות הגבריות היו כל כך קשיחים, שגם ייסורים נסתרים נחשבו לא הולמים להקרנה. המסך לא סובל דמעות של גבר.

“האדם הראשון” פורץ את המיתוס ומסמן את העידן החדש שאנו חיים בו. צעד קטן לאדם, צעד גדול לגבריות.

כתב: יונתן לזר-תלם

*התמונה מתוך הטריילר הרשמי של הסרט “האדם הראשון”