“אחת הסדרות הטובות ביותר שראיתי הסתיימה לאחרונה ואף שהסדרה מצוירת, מהר מאוד מתחילת הצפייה זה נשכח ואת נשאבת לחוויות של הדמויות, לטוב ולרע. פרט לרגישות בה הסדרה עשויה, המתארת בצורה מדויקת מנעד רחב של רגשות עמם מתמודדות הדמויות בה, היא גם סדרה מאוד פמיניסטית.
לאורך הסדרה, בצורה מאוד שנונה, ישנן התייחסויות רבות לאופן בו החברה עדיין מתייחסת לנשים.
אחת ההתייחסויות שהכי זכורה לי היא בנושא של הפלות – נושא מאוד שנוי במחלוקת בארה”ב של ימינו, אחרי שבמספר לא קטן של מדינות עברו חוקים שאוסרים על כך – מוצג בסדרה כך: באולפן החדשות הקריין מציין כי “הזמנו לאולפן *פאנל מגוון* של גברים לבנים בעניבות פרפר כדי לדון בנושא”. אחד מהם אומר – “אם הייתי נכנס להריון, האם הייתי מקריב את הקריירה שלי כדי לטפל בילד שאני לא רוצה? ברור שכן, ואני אומר את זה בביטחון רב משום שברור שאני אף פעם לא אצטרך להתמודד עם זה”.
ישנן אינספור התייחסויות כאלה ואחרות לאורך הסדרה, שמציגות את הבעיות של נשים וחוסר השוויון שעמו הן מתמודדות היום. וגם הסוף של הסדרה הוא פמיניסטי.
מכאן – עלולים להיות ספוילרים לסוף אז ההמשך על אחריותכן/ם.
.
.
.
.
.
בטור שפורסם באתר מדיום (הקישור לכתבה) ומסכם את הסדרה מתארת הכותבת את הדמויות הראשיות – פרינסס קרוליין, דיאן והוליהוק כפמיניסטיות מדורות שונים. כך מתוארת פרינסס קרולין כמי שעושה את דרכה בתעשיה הגברית של השואו-ביז, כמניפה את הדגל של הגל הראשון/השני של הפמיניזם. “היא מאמינה שהדרך לקבל את הכל היא להיות חסרת רחמים כמו הגברים. לכן היא מגנה על בוג’ק בכל מחיר ונותנת לו לפגוע בה”. רק בסוף היא משנה את התנהגותה וגם מפסיקה להיות הסוכנת שלו.
דיאן מתוארת כפני הפמיניזם היום: “היא נאבקת לשמור על הכיוון המוסרי שלה מבלי לאבד את הכיוון של הנשים מהדור הקודם, שפילסו את הדרך”.
הוליהוק, האחות למחצה של בוג’ק, מציגה את הגישה של הדור הבא – “בלתי מתפשרת ולא ממהרת לסלוח, אם בכלל”. היא הבינה שמחילה אפשרה פעמים רבות ל”גברים רעים” להמשיך ולפגוע. לכן, בניגוד לפרינסס קרוליין ודיאן, היא בוחרת לנתק לגמרי את הקשרים עם בוג’ק.
עוד מציינת כותבת הטור, שהסדרה היא למעשה על גבריות רעילה ומציגה את השינוי החברתי הנדרש באופן ההתמודדות עם גברים מסוג זה, כמו בוג’ק, שהנכונות של נשים לאורך הסדרה לסלוח לו על התנהגותו רק אפשרה לו להמשיך ולעשות את אותן הטעויות.
מנקודת מבט פמיניסטית, מצויינת בטור לחיוב גם העובדה שאין כמעט אזכורים להשמנה של דיאן בעקבות הכדורים נגד הדיכאון שהיא לוקחת וההתמקדות היא בכך שהם עושים אותה מאושרת יותר וה”הפי אנדינג” שלו זוכה פרינסס קרוליין – אישה בת 40 פלוס, שזוכה לקריירה שהיא חלמה עליה – להפיק את הסרט שרצתה – וגם לאהבה.
כך נכתב בטור: “באופן מפתיע הסוף של בוג’ק מציע לנו הצצה לעולם בו נשים הן יותר מאשר המראה שלהן או הנעורים שלהן וההישגים שלהן באמת מוכרים. כמובן שזה לקח מגוון בעלי חיים מוזרים בסיטואציות סוריאליסטיות כדי להראות לנו את זה”.
אמנם הסוף של הסדרה היה קצת מאכזב בעיניי, אולי משום שכמעריצה ציפיתי ליותר, אבל מהבחינה הפמיניסטית הסוף של הסדרה אכן מתאר מציאות טובה יותר מהעולם האמיתי”.