רקע: מחקרים מראים שככל שאנשים בקבוצה מדברים יותר כך הם נתפסים כבעלי יותר כוח ושאנשים שנתפסים כבעלי יותר כוח נוטים לדבר יותר.
מחקר 1: נמדד הזמן שכל סנטור/ית בסנט האמריקאי דיבר/ה בתקופה מסוימת. הציון לעמדת הכוח ניתן לפי כמה מדדים הכוללים את הועדות שהסנטורים נמצאים בהם ואת התקציבים שהם קיבלו. נמצא קשר מובהק בין כוח וזמן דיבור אצל הגברים אבל לא אצל הנשים (קורלציה ממוצעת אצל גברים 0.57, אצל נשים: 0.28. יש פחות נשים בסנאט וזה גם משפיע על מובהקות הקשר). לא נמצא אפקט מובהק של מגדר על זמן דיבור (במדגם הזה לא היה הבדל בעמדות הכוח בין הנשים והגברים).
מחקר 2: בדק קשר סיבתי: נתנו לנבדקים לדמיין שהם חלק מצוות בעבודה. לחלק אמרו שהם בעלי הכי הרבה כוח בצוות, ולחלק אמרו שהם בעלי הכי מעט כוח. נתנו לנבדקים שאלון לגבי כמה זמן הם ידברו בפגישה, האם הם חוששים מהתגובות לדיבור ומה המטרה שלהם בפגישה. נמצא שהייתה אינטראקציה משמעותית בין מגדר לכוח, כך שגברים בעלי כוח תכננו לדבר יותר, בעוד שנשים בעלות כוח תכננו לדבר באותה כמות כמו נשים בלי כוח. נמצא שהחשש מתגובות שליליות הסביר מדוע נשים בעמדות כוח לא דיברו יותר.
מחקר 3: בדק האם באמת יש תגובות שליליות כלפי נשים שמדברות הרבה: נבדקים קראו ביוגרפיה של מנכ”ל/ית שמדבר/ת הרבה/מעט בפגישות. נבדקים דירגו את המנכ”לים לפי יכולת המנהיגות שלהם. מנכ”ל שדיבר הרבה קיבל ציונים טובים יותר גם ממנכ”ל שדיבר מעט וגם ממנכ”לית שדיברה הרבה, בעוד שמנכ”לית שדיברה הרבה קיבלה ציונים נמוכים יותר ממנכ”לית שדיברה מעט. גברים ונשים נתנו דירוגים דומים. בסוף המאמר מוזכרת הילארי קלינטון וסיור “שעת ההקשבה” שהיא עשתה כחלק מקמפיין הבחירות לסנאט, הקמפיין שלה הצליח, אבל קשה לדמיין שהוא היה עובד עבור גבר. מצפים מנשים להקשיב ומגברים לדבר.
שורה תחתונה: גברים בעמדות כוח ובהקשר של כוח נוטים לדבר יותר, בעוד שאצל נשים לא נמצא אפקט. ההבדל מוסבר בכך שנשים חוששות מתגובות שליליות אם ידברו הרבה. חשש שנמצא מוצדק לפי המחקר השלישי שהוצג במאמר, בו מנכל”ית שדיברה הרבה קיבלה את הדירוג הנמוך ביותר.