סיכום המאמר: בחברה, וגם בקרב פמיניסטיות, המין והדחף המיני נחשבים לדברים חיוביים, בהשוואה לאונס שנתפס כאלימות ו”לא מין” או לאקטים אלימים בפורנוגרפיה. אבל הריגוש המיני הגברי באופן כללי מוגדר על ידי חיפצון נשים ועל ידי יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין נשים וגברים. התפיסה של אונס כ”לא מין” מתעלמת מכך שאלימות שמופעלת כמין, היא מין, כפי שהיא נתפסת לעיתים קרובות על ידי התוקף והקורבן – השוואת תיאורים של אונס ומין על ידי נשים מגלה דימיון רב ביניהם, ולפי מחקרים, כשליש מהגברים אומרים שהיו אונסים אם היו יודעים שלא ייתפסו. ההסכמה אמורה להבדיל בין אונס ומין, אבל הקריטריון החוקי כה פאסיבי שגם אישה מתה יכולה להחשב כמביעה הסכמה. התפיסה הזו גם מתעלמת מיחסי הכוח והשליטה שמגדירים מין שאינו מוגדר כאונס. הפורנוגרפיה היא אמצעי להבניה חברתית של מיניות והיא מתארת הפעלת כוח על נשים כבולות, מוכות ומושפלות. הרצון הנשי מוגדר על ידי הרצון הגברי – נשים מבקשות את האונס או את האקט המיני המשפיל. חוסר החשק והקרירות הנשית יכולים להיתפס כמרד הנשי במיניות הזו, אבל לרוב הם נתפסים כפתולוגיים. לעיתים, המיניות הנשית נתפסת כדחף שיש לעשות לו מקום כמו המיניות הגברית למען שחרור האישה. אבל התפיסה של מיניות האישה כמיניות של סובייקט מתעלמת מהקונטקסט בו המיניות הנשית היום מוגדרת מנקודת המבט הגברית, ובעקבות הדיכוי הנשי.
שורה תחתונה: בתרבות הרווחת מין נתפס כדחף טבעי, קדם תרבותי וחיובי, אבל יש לשים לב גם לאופנים בהם התרבות הפטריארכלית מגדירה מין כאופן לשליטה ולעליונות גברית. במובנים אלו, גם אקט מיני רגיל דומה לאונס.