סיכום המאמר: מחברת המאמר עשתה ניתוח אנתרופולוגי של מעמד האישה בתרבויות שונות. בכל התרבויות שנבחנו (ביניהן: ארה”ב, סין, אירופה ועוד) נמצא שמעמדן של נשים נחות משל הגברים. המעמד הנחות מתבטא בשילוב של הדרה מעמדות כוח, ביטוי מפורש ואמצעים סימבוליים כמו טומאה. גם בחברות שבהן נראה שלנשים יש מעמד שוויוני, מתגלה כי הן מודרות מעמדות מסוימות (לדוגמה, שבט קרואו: בו לנשים יש סמכויות וזכויות מסוימות ואף תפקידים בכירים, אולם בסופו של דבר נמתח הקו: הווסת מהווה איום על לוחמה, אחד המוסדות המוערכים ביותר בשבט ומרכזי בהגדרה העצמית שלהם; והאובייקט הקדוש ביותר של השבט הוא טאבו למראה ישיר ומגע של נשים).
טענת המאמר: נשים נמצאות בעמדת ביניים בין התרבות והטבע בעוד גברים מקושרים רק עם התרבות, אשר מתעלה על הטבע. הגוף הנשי מקושר להולדה, בעוד הגוף הגברי מתפנה ליצירתיות אחרת של דברים שהם מעבר לגשמיות האנושית. נשים בהיותן חלק מהתרבות, מאמצות גם הן את נקודת המבט התרבותית לפיה הן פחותות ערך (מצוטטת את סימון דה בובואר, המין השני). ההנקה והטיפול בילדים גם מקשרים את הנשים לטבע כי ילדים מקושרים לטבע בעצמם (בהתחלה אינם הולכים או מדברים). בנוסף, האישה מקושרת לקשרים תוך משפחתיים בעוד הגבר מקושר לקשרים בין משפחתיים, המשויכים לתרבות – טקסים תרבותיים הם נחלת הגברים. גם הפעולות של נשים בבית יכולות להיות מקושרות לתרבות – חיברות של ילדים, בישול. אבל ברמה הגבוהה הפעולות הללו משויכות כבר לגברים – מרצים באוניברסיטה לעומת גננות, ושפים לעומת נשים המבשלות בבית. גם הבדלים אישיותיים בין גברים ונשים יכולים להסביר את הקישור של האישה לטבע, אבל הבדלים אלו יכול להיות שמקורם בהבדלים הביולוגיים ובתפקידים שנידונו קודם.
שורה תחתונה: כיצד ניתן להסביר את ההתייחסות האוניברסלית לנשים כפחותות ערך? טענת המאמר: הנשים מקושרות לטבע בעוד הגברים מקושרים לתרבות.