אוכלוסיית המחקר: 10 כיתות ג’ (בנים ובנות).

הליך המחקר: המחקר בדק השפעה של גורמים שונים על ייחוס של הצלחה או כישלון בבעיות מתמטיות לפי מגדר, והתמקד בשיוך לכישרון לעומת מאמץ/מזל/קושי באמצעות דיווח עצמי.

במבחן יכולת כללי, ובציונים במתמטיקה לא נמצא הבדל מגדרי. ועדיין, בנים דירגו את הערכת המורה לגבי היכולת המתמטית שלהם גבוה יותר מבנות. בנוסף, בנים נטו יותר מבנות לשייך הצלחה לכישרון ופחות מבנות לשייך כישלון לכישרון. ההבדל המגדרי נמצא בעיקר אצל תלמידים עם ציונים גבוהים. אצל בנים היה קשר חזק יותר מאשר אצל הבנות, בין ציונים ודעתם לגבי הערכת המורים ובין ציונים והנטיה שלהם לשייך דווקא הצלחה, ולא כישלון, לכישרון. כאשר ניתחו את כיווני ההשפעה של הגורמים אחד על השני, נמצא כי אצל בנות רק דעתן לגבי הערכת המורים השפיעה ישירות על ייחוס ההצלחה לכישרון. אצל בנים גם הציונים ומבחני היכולת השפיעו על ייחוס ההצלחה לכישרון. אצל בנות רק הערכת המורה השפיעה על תפיסתן לגבי הערכת המורה, בעוד שאצל בנים ההערכה האמיתית של המורה לא שיחקה תפקיד בתפיסתם את ההערכה, אלא היכולת האובייקטיבית והציונים שלהם במקום (הכל קורלטיבי).

התוצאות מציעות שבנות רגישות יותר לסימנים מהמורה כשהן חושבות על ההערכה שלהם, בעוד שבנים מסתמכים יותר על ציונים והצלחה אובייקטיבית. מכיוון שבנות תפסו את הערכת המורה כנמוכה יותר, זה יכול להסביר מדוע הן פחות נוטות לשייך הצלחה לכישרון.

שורה תחתונה: בנים נוטים יותר מבנות לשייך הצלחה לכישרון, ופחות מבנות לשייך כישלון לכישרון. נמצא כי ההבדל הזה יכול להיות מוסבר בכך שבנות נוטות לחשוב שהמורה מעריכ/ה אותם פחות ומתבססות פחות על ציונים אובייקטיבים כשהן חושבות על הערכת המורה.