אוכלוסיית המחקר: סטודנטיות בקולג’ ציבורי מצפון אמריקה. 48 משתתפות בניסוי הראשון, 56 משתתפות בניסוי השני.
הניסויים: בניסוי הראשון הסטודנטיות חולקו לשתי כיתות ובכל כיתה נערך דיון, מלווה במורה זכר, על ידי שני סטודנטים בנושא קריירה. במהלך הדיון, אחד הסטודנטים העיר הערה סקסיסטית בנוגע ליכולת של בנות להבין מתמטיקה. בכיתה אחת המורה התערב ובכיתה השנייה המורה לא התערב. לאחר מכן נערכו שאלונים ממוחשבים לסטודנטיות שהשתתפו בדיונים, בהם הסטודנטיות דירגו את טיב המורה, תיארו אותו ודירגו עד כמה הן מרגישות שיש מרחב בטוח בכיתה.
תוצאות הניסוי הראשון הראו כי הסטודנטיות תפסו את המורה שהתעמת מול הערות הסקסיסטיות באופן חיובי יותר. יתרה מכך, תפסו את המורה שהתעמת כבעל פחות דעות קדומות מאשר המורה שלא התעמת. הן גם דיווחו כי ירגישו יותר בנוח בכיתה עם המורה שהתעמת מאשר המורה שלא התעמת. כמו כן, כאשר הסטודנט העיר הערה סקסיסטית, הוא נתפס בצורה שלילית יותר בדיון עם מורה שהתעמת מאשר עם מורה שלא התעמת, אך באופן מפתיע כאשר ההערה נאמרה ע”י סטודנטית היא נתפסה כפחות שלילית עם מורה מתערב מאשר עם מורה שלא התערב. בנוסף, כאשר הייתה התערבות ע”י המורה, הסטודנטיות דיווחו על עצמן כפחות סקסיסטיות מאשר כשלא הייתה התערבות מצד המורה. מחקר זה הראה כי התערבות המורה יכולה להפחית את הסקסיזם אצל הסטודנטיות.
הניסוי השני שנערך היה כמעט זהה לראשון, אך עם כמה שינויים: ראשית, המחקר השווא בין מצב בו המורה מתערב כאשר הערה סקסיסטית נאמרת לבין מצב בו אחד הסטודנטים שהנחו את הדיון מתערב. כך ניתן היה למדוד את ההשפעה של סמכות על הסיטואציה. המחקר נערך באותו אופן כמו המחקר הראשון, רק שבכיתה אחת המורה הגיב ברגע שנשמעה הערה סקסיסטית, ובכיתה השנייה הסטודנט הנוסף הגיב כאשר נשמעה הערה סקסיסטית. השינוי השני שנערך היה בניסוח רשמי יותר לתגובה של המורה וניסוח המתאים לאופי התלמיד.
תוצאות הניסוי השני הראו כי המורה/הסטודנט נתפסו באור חיובי יותר כאשר הם הגיבו על ההערה מאשר מישהו אחר. לא נמצאו הבדלים בדיווח על סקסיזם אצל הסטודנטיות כאשר המורה התערב לבין כאשר הסטודנט התערב.
שורה תחתונה: תגובת מורה להערות סקסיסטיות בכיתה מעלה את רמת הנוחות של התלמידות בכיתה.