רקע: מחקרים רבים בדקו את נושא ההטיה מגדרית והנטייה לייחס הסברים שונים לביצועים של סטודנטיות אל מול סטודנטים במתמטיקה. בעוד שההצלחות של הבנים במתמטיקה מיוחסות ליכולת, אלו של הבנות מיוחסות למאמץ. לעומת זאת, הכשלונות של בנים במתמטיקה מיוחסים לחוסר מאמץ, וכשלונן של בנות מיוחס לחוסר יכולת. מטרת המחקר: לבדוק האם הטיה זו בקרב מורים למתמטיקה בבית הספר העל יסודי יכולה להיות מופחתת לאורך זמן באמצעות אימוץ תיאוריה של אינטיליגנציה מצטברת. התוצאות: בתחילה, מורים ביצעו את ההטיה הצפויה בהתייחסות לתלמידים המצטיינים שלהם במתמטיקה. לאחר חשיפה לגירויים, מורים בקבוצת הניסוי והן בקבוצת הביקורת הפחיתו את ההטיה. באופן בלתי צפוי, מורים במגוון תנאים הראו סוג של פיצוי על ההטיה על ידי הפיכת ייחוס סטריאוטיפי של הצלחות וכשלונות של בנות ובנים. בנוסף, החזרה אל ההטיה (relapse) קרתה רק כשנה לאחר מכן. ממצאים מצביעים על הפוטנציאל לשנות הטיה מגדרית ייחודים, אבל גם על האתגרים להשגת שינוי ארוך טווח בהקשרים בית ספריים ולשימת דגש על מאמץ מעבר ליכולת בביצועים במתמטיקה.