סיכום המאמר: מספר הנשים בעמדות ניהול גדל אך נשים הן עדיין חלק קטן מהאנשים בעמדות ניהול ומנהיגות. תיאוריות פמיניסטיות שונות מתארות את הקשר בין מגדר ומנהיגות.
גישת הרפורמה: אנשים מצליחים על בסיס כישוריהם. נשים וגברים דומים בעיקרם ויש להכיר בכישוריהם באופן שווה, אך נשים מתקשות להתקדם בגלל דעות קדומות (גם של עצמן). יש לתת לנשים הזדמנות שווה כדי לקבל ייצוג שווה. לפי מחקרים, חברות עם ייצוג מגדרי שוויוני יותר מצליחות יותר. מחקרים שהשוו סגנונות מנהיגות מצאו סגנונות דומים כאשר נשים נטו יותר לאופטימיות והתלהבות וגברים קצת יותר להתמקדות בטעויות.
גישת ההתנגדות: גברים ונשים שונים באופן מהותי, הקושי של נשים להתקדם נובע מהמבנה החברתי הכללי שנותן יתרון לגברים ולא מהתנהגות לאישה. יש לשנות את הסדר הקיים – להעלות את ערך התכונות הנשיות, לאפשר נזילות מגדרית. בעקבות חיברותן יש יתרון לנשים כמנהיגות (נתמך במחקרים). לא האישה צריכה להשתנות, אלא החברה.
גישת ההתקוממות: פירוק של קטגוריית המגדר – יש יותר משני מגדרים. קטגוריות מגדריות מוגדרות על ידי יחסי הכוח. יש להתייחס גם למרכיבים נוספים בזהות – מוצא, עדה (intersectional feminism). למרות שהם נראים נייטרלים, מגדר הוא חלק בלתי נפרד מתהליכים ארגוניים, אשר מותאמים לגברים. הגישה מנתחת טקסטים בשימת לב להטייה המגדרית בהם.
שורה תחתונה: הכותבת סוקרת שלוש גישות תיאורטיות לגבי היחס בין מגדר ומנהיגות: גישת הרפורמה, ההתנגדות וההתקוממות. הגישות נבדלות במקור שהן משייכות לתת-הייצוג של נשים – התנהגות והזדמנויות לנשים, או מבנה חברתי מבוסס גבריות.