מסרים מגדריים משפיעים עלינו באופן פסיכולוגי. כדי להבין איך זה קורה, גיבשנו סקירת ידע פסיכולוגי בסיסי שעליו מבוססים התכנים העיקריים בסדנאות מכנה משותף.
מין הוא מאפיין ביולוגי: זכר/נקבה.
מגדר הוא מאפיין חברתי: גבר/אישה.
דוגמאות לחלוקה של תכונות לקטגוריות:
| מין | מגדר |
| איברים (פות/פין, שדיים, אשכים) | לבוש |
| מחזור | צבעים (ורוד/כחול) |
| הורמונים (טסטוסטרון/אסטרוגן) | תכונות אופי (עדינות, חכמה, אומץ, רגישות) |
| גובה הקול | תחומי עניין (ספורט, ריקוד, יצירה, מדעים) |
ישנן גם דוגמאות מורכבות, למשל שיער. לשיער יש מאפיינים ביולוגיים: שיער גוף צומח בהשפעת טסטוסטרון, ולכן לגברים יש לרוב הרבה יותר שיער גוף מלנשים. מצד שני, ההבדל הביולוגי נשלט גם אצל גברים וגם אצל נשים על ידי הורדת שיער, שהיא עניין חברתי. שעווה/לייזר, גילוח זקן ואופנות של תספורת יוצרות מבנה שיער מגדרי לחלוטין, שכמעט ולא תלוי בצורה הביולוגית של השיער.
סטריאוטיפ הוא הכללה הנוגעת לכל החברים והחברות בקבוצה מסוימת. Stereo = קשה, קשיח; Typos = תבנית, צורה.
סטריאוטיפים יכולים להיות חיוביים (“שחורים טובים בכדורסל”), שליליים (“נשים לא יודעות לנהוג”) או ניטרליים (“גברים אוהבים בשר”).
סטריאוטיפים יכולים להיות מעוגנים במציאות או לא. לעיתים סטריאוטיפים נכונים בממוצע, אף שהם לא חלים על כל חברי וחברות הקבוצה: למשל, הסטריאוטיפ שגברים הם אלה שעושים תיקונים קטנים בבית. במקרים מסוימים, סטריאוטיפים לא נכונים לרוב הקבוצה שאליה הם מתייחסים: למשל, הסטריאוטיפ שנשים נוהגות פחות טוב מגברים.
על פי הגישה הקוגניטיבית, סטריאוטיפים הם קטגוריות המקנות סדר ומשמעות לסביבה החברתית.
העולם שלנו מלא גירויים ופרטים, והמוח האנושי לא מסוגל לקלוט ולעבד את כולם. כתוצאה מהצורך בתחושה שהעולם צפוי ומובן, המוח משתמש בקיצורי דרך מחשבתיים המאפשרים לנו להסיק מידע רב בזמן קצר ולקבל החלטות בלי להתעכב על כל פרט: אני רואה מולי כיסא, ומיד אסיק שהוא נועד לכך שישבו עליו. אני רואה לביאה, ומיד אסיק שהיא חזקה, מהירה, בעלת שיניים חדות וטורפת בעלי חיים אחרים – ולכן אברח.
גם החשיבה הסטריאוטיפית היא תוצאה של מגבלות החשיבה האנושית: סטריאוטיפים הם קיצורי דרך מחשבתיים שמאפשרים לנו להגיע מהר למסקנות, גם אם לפעמים הן לא נכונות.
בהקשר החברתי, הסטריאוטיפ הוא מבנה קוגניטיבי המכיל את הידע, האמונות והציפיות שלנו לגבי קבוצה אנושית. תוכן הסטריאוטיפים לגבי קבוצות חברתיות ובכלל נרכש באמצעות למידה חברתית. סוכני חיברות, למשל ההורים, קבוצת החברים/ות ואמצעי תקשורת, מעבירים את תכני הסטריאוטיפ באופן ישיר ועקיף, למשל דרך בדיחות או אמירות כלפי קבוצה מסוימת. האופי החברתי של למידת סטריאוטיפים מסביר מדוע סטריאוטיפים משתנים בין חברות ובין תקופות.
המוח האנושי נוטה להתאים ולקטלג פרטי מידע חדשים לפי ידע קיים. במקרה של סטריאוטיפים מגדריים, למשל, המוח ינסה להתאים כל מי שנפגוש לקטגוריות המוכרות של מין ומגדר.
הטיית האישוש היא הנטייה של המוח לזהות מידע שמאשש ומחזק את מה שכבר חשבנו מראש, תוך עיבוד מוטה של מידע והתעלמות מפרטים שסותרים את התיאוריה. המוח נותן משקל רב יותר לאירועים בולטים שמתאימים לסטריאוטיפ, בעיקר לגבי קבוצה שאנו לא שייכים/ות אליה. לדוגמה, ילד שלמד ש”נשים לא יודעות לנהוג” ישים לב כשיראה אישה נוסעת ברוורס לתוך עמוד, אך לא בהכרח יבחין בנהגת טובה או אף בגבר שנוסע לתוך עמוד. בחוויה של הילד, המציאות תמשיך לאשש את הסטריאוטיפים הקיימים, גם אם הם חסרי כל בסיס.
גם כשניתקל בדוגמאות שסותרות את הסטריאוטיפ, המוח ינסה לסווג אותן תחת תת־סטריאוטיפ: תת־קטגוריה שכוללת את כל הדוגמאות החריגות, כך שהסטריאוטיפ ממשיך להתקיים ועולמנו לא מתערער. לדוגמה: קיים סטריאוטיפ שגברים הם חזקים ולא מביעים רגש. אם נראה גבר בוכה, נסביר לעצמנו שקרה מקרה שהופך את זה ללגיטימי חברתית, כמו מוות של קרוב או הפסד של קבוצת כדורגל.
אפקט priming: כולנו מודעים ומודעות לסטריאוטיפים הקיימים לגבי קבוצות שונות בחברה, ובמיוחד לסטריאוטיפים הרלוונטיים לקבוצות אליהן אנו שייכים ושייכות. כל חשיפה לסטריאוטיפ דומיננטי תעורר מחשבות והתנהגויות סטריאוטיפיות. ככל שהסטריאוטיפ יותר רלוונטי באופן אישי, כך האפקט יהיה יותר חזק. כך למשל אזכור של מגדר יעורר התנהגות סטריאוטיפית אצל אישה יותר מאשר אצל גבר.
כאשר אנו יודעים/ות שקיימת ציפייה להתנהגות מסוימת על פי הסטריאוטיפ, תיתכן השפעה על ההתנהגות או בביצוע מטלה כלשהי. למשל, מחקרים הראו שהעלאה לא מודעת של הסטריאוטיפ הנשי, “נשים לא טובות במתמטיקה”, משפיעה לרעה על ביצועים של נשים במבחני מתמטיקה. תופעה זו לא פוסחת גם על גברים למשל בניסוי שנערך לגבי ניתוח סיטואציות חברתיות, כאשר נאמר לנבדקים שהניסוי בודק רגישות חברתית, ביצועיהם היו פחות טובים מאשר כשנאמר להם שהניסוי בודק יכולת ניתוח, זאת בהקשר הסטריאוטיפ שגברים אינם בעלי רגישות חברתית.
אסוציאציות חבויות: סטריאוטיפים אקספליציטים (ישירים) – בעבר נבחנו על ידי שאלון ישיר של דיווח עצמי;
סטריאוטיפים אימפליציטים (חבויים) – הסטריאוטיפ הסמוי שהנבדק לא מסוגל לחשוף לעצמו. מבחן אסוציאציות חבויות הוא כלי מרכזי שבודק אסוציאציות בלתי מודעות, על פי מהירות תגובה ודיוק הסיווג. לעומת שיטות של דיווח עצמי, המבחן פחות רגיש לריצוי חברתי או מוטיבציה של הנבדק/ת לשמור על דימוי עצמי גבוה. כמו כן, מבחן זה פחות פולשני מדיווח עצמי.
מבחן אסוציאציות חבויות ניתן למגוון סוגי סטריאוטיפים – בין היתר גזע, גיל ועוד. אנו נתמקד בנושא המגדר, אשר נבדק על פי סיווג של קטגוריות חברתיות: אישה ומדעי החברה, גבר ומדעים מדויקים. האסוציאציה הסטריאוטיפית החזקה היא זו לעיל, לכן את הסיווג הזה נעשה בקלות. כאשר נצטרך לעשות סיווג של גבר ומדעי החברה או אישה ומדעים מדויקים, סביר להניח שזה ייקח יותר זמן ונתבלבל יותר. אם נשאל באופן ישיר (אקספליציטי) האם אישה יותר קשורה למדעי החברה סביר להניח שהתשובה תהיה לאו דווקא.
למידע נוסף על המבחן העולמי ואפשרות להתנסות: https://implicit.harvard.edu/implicit/israel
לכולנו יש דפוסים של ייחוס הצלחה וכישלון; למשל, לכולנו נטיה לייחס הצלחות לגורמים פנימיים (אני מוכשר/ת) וכישלונות לגורמים חיצוניים (הרצפה הייתה עקומה). הכוונה לתפיסה האישית של הפרט בקשר לסיבות שהובילו לתוצאות ההתנהגות שלו/ה: הצלחה או כישלון.
ישנם ארבעה אלמנטים מרכזיים של ייחוס הצלחה וכישלון: יכולת – תכונה מולדת פנימית – לא בשליטתי; מאמץ – גורם פנימי, בשליטתי; מזל – לא בשליטתי, מקורו בגורם חיצוני; קושי – לא בשליטתי, מקורו בגורם חיצוני. ניתן להבחין בין
הייחוסים משפיעים על המוטיבציה שלנו באופן מובהק. לדוגמא, נניח שסטודנט מסוים נכשל במבחן. אם הוא ייחס את הכישלון לכך שהבחינה הייתה קשה מאוד [משתנה+חיצוני], רבים הסיכויים שהוא לא יצליח להשתפר במועד ב’. לעומת זאת, אם הוא ייחס את הכישלון למאמץ לוקה בחסר [משתנה+פנימי] – אז סביר להניח, שיתאמץ יותר לקראת המועד הבא, ומרבית הסיכויים הם שהוא ישתפר.
ישנם מחקרים המראים כי קיימים הבדלים מגדריים בייחוס סיבתי של הצלחה וכישלון. אולם, ראוי לציין שהתוצאות בספרות אינן עקביות, וקיימים גם מחקרים שלא מצאו הבדלים שכאלו. להלן שני מחקרים שדיווחו על הבדלים מגדריים בייחוס סיבתי של הצלחות וכישלונות:
1. Beyer, S. (1998). Gender differences in causal attributions by college students of performance on course examinations. Current Psychology, 17(4), pp. 346-358
2. Ryckman, D. and Peckham, P. (1987). Gender Differences in Attributions for Success and Failure Situations Across/Subject Areas. The Journal of Educational Research, 81(2), pp. 120-125
לגבי הצלחות – בבואן להסביר את הצלחתן, נשים בחרו יותר בהיגדים של מאמץ ופחות בהיגדים של יכולת. זאת בהשוואה לגברים שהעדיפו היגדים של יכולת על פני היגדים של מאמץ. כלומר, הנטייה של הגבר הייתה לומר: “אני טוב במקצוע הזה, וזו הסיבה להצלחתי” (יכולת); והנטייה של האישה הייתה לומר: “הקדשתי תשומת לב רבה בשיעורים, וזו הסיבה להצלחתי” (מאמץ). כלומר, הסיבה הניתנת להצלחה משתנה בין המגדרים.
לגבי כישלונות – הדפוס היה הפוך וגברים בחרו בהיגדים של מאמץ לעומת יכולת, יותר מנשים. זאת בהשוואה לנשים שהעדיפו להסביר כישלונות באמצעות היגדים של יכולת, יותר מאשר היגדים של מאמץ. כלומר, הנטייה של הגבר הייתה לומר: “המקצוע הזה לא מעניין אותי, ולכן לא הצלחתי” (מאמץ); והנטייה של האישה הייתה לומר: “אני לא מספיק חזקה במקצוע הזה ולכן לא הצלחתי” (יכולת).
חשוב לציין שתוצאות המחקרים הללו היו משמעותיות יותר במקצועות הריאליים, לעומת מקצועות אחרים בהם הפערים היו קטנים יותר ולעתים לא קיימים.
המחקרים הללו הצביעו על כך שנשים, יותר מגברים, נוטות לייחס לכישלונותיהן הסברים יציבים, שאינם ניתנים לשינוי בקלות. ייחוסים כאלה גוררים תגובה רגשית חזקה יותר שמשליכה, בין היתר, על תפיסה עצמית וביטחון. לעומתן, גברים מראים נטייה לייחס לכישלון הסברים שאינם יציבים, ובכך ‘מגנים’ על הביטחון העצמי נוכח כישלון.
נובע מכך ש…
נחזור ונציין שהתוצאות במחקרים אינן עקביות, וישנם מחקרים בהם לא ניתן לראות הבדל בייחוסי הצלחה וכישלון בין גברים ונשים.
חשוב להוסיף שעצם קיומו של דפוס מסוים, בין אם ה”גברי” ובין אם ה”נשי”, בבואנו להתייחס להצלחה וכישלון, עלול למנוע את המבט המציאותי על הסיטואציה. על כן כדאי להסתכל במבט ביקורתי על האופן שבו כל אחד ואחת מתייחסים הצלחה וכישלון בכל מקרה לגופו ולראות האם ניתן ללמוד מכך למקרים בעתיד.
פעמים רבות מועלת הטענה שההבדלים בין גברים ונשים הם ביולוגיים בבסיסם – והטענה הכי נפוצה היא, שלגברים ונשים יש טבע שונה כלומר, ההבדלים ביכולות, בתחומי עניין וכו’ נובעים מהבדלים ביולוגיים מולדים בין זכרים ונקבות.
נכון, יש הבדלים ביולוגיים בין המינים – הכרומוזומים אצל נקבות הם XX ואילו אצל זכרים הם XY. אם אתם/ן יודעים/ות שיש למישהי כרומוזומים XX תוכלו לנחש בוודאות גבוהה מאוד שיש לה גם רחם ושחלות. לעומת זאת, ככל שמתרחקים ממערכת הרבייה כבר לא רואים הבדלים דיכוטומיים/ בינאריים בין הקבוצות, למשל: זכרים בממוצע גבוהים יותר מנקבות. בישראל ממוצע הגובה אצל גברים הוא בערך 1.75מ’ ואצל נשים הוא 1.65מ’. אם נבקש מרופא לנחש את המין של פרט בגובה 1.75מ’ הוא ישער שהפרט הוא זכר, אבל זה בטח לא ברמת וודאות גבוהה כמו שיכולנו לנחש בנוגע לאיברי הרבייה (למעשה, כ-10% מהנשים גבוהות יותר).
ההבדלים האלה מטשטשים אפילו יותר כשעוברים לדבר על תכונות מגדריות, כמו תחומי עניין, יכולות והתנהגויות. כאן אף פעם לא נמצא הבדלים דיכוטומיים, בכל המקרים מדובר בהבדלים בממוצע, ואפילו הם קטנים עד לא קיימים.
 |
 |
| הבדלים דיכוטומיים | הבדלים בממוצע (Cohen’s d=0.4, כלומר לא הבדל קטן) |
מעבר להבחנה החשובה בין הבדל דיכוטומי והבדל בממוצע, יש כמה דברים נוספים שחשוב להכיר כשנתקלים בטענות בנוגע להבדלים בין המינים:
פעמים רבות מדובר במיתוס ללא ביסוס מחקרי: למשל, במדינות רבות נפוץ הסטריאוטיפ שנשים פחות טובות במתמטיקה מאשר גברים, אך מטא אנליזה עדכנית שכללה מעל למיליון נבדקים הראתה שאין שום ביסוס לטענה הזו.
גם אם יש עדות להבדל בין נשים וגברים, לרוב מדובר בהבדל קטן שלא מאפשר להשליך על רוב הפרטים בקבוצה. למשל, ישנן עדויות להבדלים בין היכולות של גברים והיכולות של נשים במבחנים הדורשים יכולת מרחבית תלת מימדית, אולם גם במקרה כזה, יש מעל ל-80% חפיפה בין התפלגות היכולות של גברים מול התפלגות היכולות של נשים.
תחומי עניין, יכולות קוגניטיביות ואף מבנה המוח מושפעים מאוד מהסביבה ומההתנסויות שלנו. המוח שלנו משתנה כל הזמן בהתאם לתוכן הנרכש והמידע שאנו נחשפים/ות אליו. כלומר, הקשרים בין הנוירונים השונים במוח משתנים בהתאם לסביבה וכך מתבצעת למידה. המוח הוא כמו שריר, ככל שנתאמן יותר בתחום מסוים, החלק הרלוונטי במוח יתפתח. אם נתאמן בפעילויות המתאימות לסטריאוטיפ זה יגרום לכך שנפתח יותר את החלקים הללו באישיותנו. למידה זו משמעותית פי כמה בגילאים צעירים, לכן גם אם יש הבדלים מגדריים בימינו, לא ניתן לדעת בוודאות אם זה מולד או סביבתי. למשל, משחקי מחשב מפתחים יכולות מרחביות, אך בנים משחקים יותר במשחקים כאלה מאשר בנות, ויתכן שזה הגורם לפער המגדרי בנושא. 10 שעות של משחקי מחשב מספיקות לנשים להדביק את הפער. בהרבה חברות מוצאים הבדלים קטנים בין נשים וגברים בתכונות אישיות, אך יש שונות רבה בין מדינות, כלומר – יש השפעה משמעותית לתרבות על תכונות האופי שלנו, ובפרט על ההבדלים המגדריים, ולכן אין סיבה להניח שהם נובעים מהבדל ביולוגי מובנה.
האיבר הביולוגי האחראי על האופי, התכונות והיכולות שלנו הוא המוח – ואנחנו באמת שומעים כל מיני טענות על מוח גברי ונשי. אז כמה נקודות חשובות לגבי המוח:
מומלץ בחום לצפות בהרצאתה של פרופ’ דפנה יואל, ראש המגמה לפסיכוביולוגיה בבית הספר למדעי הפסיכולוגיה באוניברסיטת תל אביב.
