בשנים האחרונות הוטל ספק בגודל, העקביות והיציבות לאורך זמן של הבדלי מין קוגניטיביים. המחקר הנוכחי בדק סוגיות אלו בהקשר של יכולות מרחביות. במהלכו נערכה מטה-אנליזה של 286 גדלי אפקט ממגוון אמצעי יכולת מרחבית. גודל האפקט חולק על ידי הבדיקה הספציפית ומספר משתנים הקשורים להליך הניסוי על מנת להשיג הומוגניות. התוצאות הראו כי הבדלי המין הם משמעותיים במספר בדיקות. תמיכה חלקית נמצאה ברעיון כי גודל ההבדלים בין המינים פחת בשנים האחרונות. לבסוף נמצא כי גיל הופעתם של הבדלי המין תלוי בבדיקה שנעשתה. התוצאות נדונות ביחס להשלכותיהם על חקר הבדלי המין ביכולות המרחביות.

רקע: סטריאוטיפים מתפקדים כאמצעים משמרי משאבים בחיים המנטליים אוכלוסיית המחקר: 92 בוגרות תואר ראשון הניסוי והתוצאות: בניסוי הראשון Ss נוצרו רשמים ייעודיים במקביל למעקב על מעבר פסקה בפרוזה. התוצאות הדגימו שיפור משמעותי בביצועי מעקב אחר הפרוזה כאשר תגיות סטריאוטיפיות היו נוכחות במשימת יצירת הרשמים. כדי לחקור את הכוונה מאחורי האפקט, בניסוי השני, חזרו על מהלכים בהם השתמשו בניסוי הראשון יחד עם תהליך פריימינג סאבלימנלי על-מנת להפעיל סטיריאוטיפים. הפעלה סאבלימינלית של סטריאוטיפים יצאה את אותו שימור אנרגיה אפקט כמו הפעלה סופרלימינלית. אפקט זה שוחזר בניסוי השלישי כאשר משימת בדיקת זמן תגובה נועדה למדוד שימור משאבים. ממצאים אלו נדונים במונחים של השלכותיהם על מודלים עכשוויים של סטריאוטיפים והשלכות חברתיות.

מטרת המחקר: לבחון כיתות חטיבת ביניים כדוגמא לשוויון מגדרי או הטיה מגדרית. אוכלוסיית המחקר: המידע נאסף מ-80 כיתות ב-10 חטיבות ביניים ברחבי קונטיקט. נצפו שיעורים הכוללים את הכיתה ה-6,7 ו-8 במדעי החברה, מתמטיקה, מדעים, לשון, שפה זרה, בריאות ומבחר של מקצועות בחירה. צוות המחקר התייחס להתנהגויות של מורים, השתתפות תלמידים ותלמידות, ספרי לימוד, עזרי למידה וקישוט הכיתה והתצוגה בה. מתוך 80 כיתות שנצפו, השפעה מגדרית דורגה ב-64. מתוכן, 26 קוטרגו כשוויוניות. עוד 25 כיתות אובחנו עם הטיה מגדרית לטובת בנים, כאשר רק ב-13 הייתה הטיה מגדרית לטובת בנות. באופן מפתיע, כיתות מתמטיקה במדגם הופיעו כשוויוניות ביותר, בזמן שלימודי לשון הראו באופן קיצוני ביותר דומיננטיות גברית. מתוך 41 אירועים שקוטרגו כסקסיסטיים, 6 יוחסו לספר בו נעשה שימוש, והיוו דוגמא לאפליה מגדרית או סטריאוטיפיות מגדרית מוטמעת. ה-35 אירועים אחרים היו קשורים ישירות לפרקטיקה בה נקט המורה. פוסטרים שנתלו בכיתות תיארו רק מדענים, דמויות היסטוריות, אתלטים וכותבים. סוגים אחרים של סקסיזם שנמצאו היו חיזוק מגדרי, ייצור סטריאוטיפים מגדר, דומיננטיות מגדרית, מיניות מפורשת ואפליה. דיון במגדר אירע רק ב-4 כיתות שנצפו, כאשר ל- 3 מתוכן היו מורות. המסמך מסכם כי אין מאמצים אחידים שנעשים על ידי מורים או רוב חטיבות הביניים על מנת לקדם שוויון מגדרי.

אוכלוסיית המחקר: 83 גברים ו117 נשים.

הניסוי: המשתתפים/ות מילאו שאלוני אישיות אשר מעריך ‘נשיות’ ו’גבריות’ כמימדים בלתי-תלויים. נמצא ש’גבריות’ גבוהה מקושרת לרמות אלימות גבוהות יותר מאשר המין הביולוגי. במאמר זה נעשה שימוש בגישת גורמים מרובים לבחינת מודלים לחיזוי תוקפנות פיזית. המשתנים שנבחרו היו: למידה אגרסיבית, היסטוריה, פרובוקציה, מין היעד, מין הנבדק/ת, נטית תפקידי מין, ונטייה לאגרסיביות.

תוצאות: ניתוחי רגרסיה מרובים הצביעו על כך שמודלי חיזוי מרובים הצליחו להסביר שונות רבה יותר באופן משמעותי מאשר מודלי חיזוי יחידים; עם זאת, מודלים מכפלים לא הצליחו להגביר את היעילות החזויה. מודל המורכב ממין היעד, גבריות ונטיות אגרסיביות נמצא כמודל החיזוי הטוב ביותר לתוקפנות ללא התגרות; פרובוקציות, גבריות ונטיות אגרסיביות היוו את המודל החזוי הטוב ביותר של תוקפנות עם התגרות.

שורה תחתונה: תפיסת גבריות ונטיה לאגרסיביות מהווים גורמי חיזוי להתנהגות תוקפנית.

אוכלוסיית המחקר: 23,702 גברים ונשים.

הניסוי: מטא-אנליזה של 205 מחקרים הנערכה על מנת לבחון האם ישנם הבדלי מין בחשיפה עצמית.

תוצאות: נמצא במחקרים אלה, שנשים חשפו עצמן מעט יותר מגברים, אך גודל ההשפעה לא היה הומוגני במחקרים. נמצאו כמה משתנים מנחים: מין היעד לחשיפה, השפעת האינטראקציה של קשר למטרה ומדידת הגילוי העצמי מיתנו את השפעת המין על הגילוי העצמי. הבדלי המין בחשיפה עצמית היו גדולים יותר באופן משמעותי אצל בני זוג מאותו המין מאשר בני זוג המין השני או הגברים. כאשר למטרה היו קשרים עם המסגיר (כלומר, חבר, הורה או בן / בת זוג), נשים חשפו יותר מגברים ללא קשר אם גילוי עצמי נמדד על ידי דיווח עצמי או התבוננות. כאשר היעד היה זר, גברים דיווחו כי הם חשפו באופן דומה לנשים; עם זאת, מחקרים המשתמשים במדדי תצפית של גילוי עצמי גילו שנשים חשפו יותר מגברים.

שורה תחתונה: בסקירת המחקרים בנושא נראה כי חשיפה עצמית משתנה בהתאם למין, ולנשים נטיה מעט גדולה יותר לחשיפה מאשר גברים, אך הבדל זה לא תמיד עקבי. ישנם מספר גורמים שהשפיעו על חוסר העקביות שנמצא במחקר.

אוכלוסיית המחקר: 194 תלמידי/ות כיתות ג ‘ו -279 תלמידי/ות חטיבות ביניים.

הניסוי: המשתתפים/ות השלימו שאלונים המודדים אמונות הקשורות להישגים לפני ואחרי שנבחנו בבחינה מתמטית.

תוצאות: בנות אשר דירגו את יכולותיהן כנמוכות יותר, היו צפויות להצליח פחות, היו להן פחות סיכויים מאשר בנים לייחס הצלחה ליכולת גבוהה ולכישלון למזל, וסבירות גבוהה יותר לייחס כישלון ליכולת נמוכה. בנות גם דיווחו על פחות גאווה בהצלחתן ועל רצון חזק יותר להסתיר את דף הבחינה שלהן לאחר כישלון ופחות סבירות להאמין שאפשר להשיג הצלחה באמצעות מאמץ. קשרים נוספים נצפו בין ייחוסים לבין האמונה שאפשר להשיג הצלחה באמצעות מאמץ מצד אחד ורצון להימנע ממשימות מתמטיקה וציפיות ביצועיות עתידיות מצד שני. התוצאות מרחיבות את ההבנה של אמונות הקשורות להישגים שעשויות להסביר את ההבדלים בין המינים בביצועים ובבחירות מסלול ועיסוק בעתיד.

שורה תחתונה: בנות במבחן מתמטי נוטות לייחס כישלון ליכולת נמוכה שלהן, ופחות מאמינות באפשרות שניתן לשפר תוצאות באמצעות מאמץ.

סיכום המאמר: המחקר הוא מטה אנליזה (מחקר אשר מנתח סטטיסטית תוצאות ממחקרים רבים) על הבדלים מגדריים במטלות כמותיות. במחקר נותחו 98 מחקרים משנת 1974 והלאה בילדי/ות בתי ספר מארה”ב, אירופה ואוסטרליה.

התוצאות במחקרים השונים היו מאוד הטרוגניות. נמצא כי ככל שילדים מתבגרים ההבדל המגדרי לטובת בנים גדל וכי יש הבדל מגדרי גדול יותר לטובת בנים בקרב ילדים מחוננים ובבחינות כניסה לאוניברסיטה. נמצא כי כאשר הוציאו מהניתוח מחקרים על ילדים מחוננים ומבחני קבלה לאוניברסיטה, ההבדל המגדרי הממוצע במטלות כמותיות לא היה שונה באופן משמעותי סטטיסטית מ-0. זאת בניגוד למטה-אנליזה שניתחה מחקרים ישנים יותר (Maccoby and Jacklin, 1974) ומצאה הבדל משמעותי לטובת בנים. גם כאשר לוקחים בחשבון את ההבדלים בין המחקרים השונים (במטה האנליזה החדשה היו יותר מחקרים על ילדים בגיל יסודי) עדיין נמצא שההבדל המגדרי קטן עם השנים. הירידה בהבדל המגדרי בפרק זמן של עשרות שנים יכולה לשמש עדות לכך שהמקור להבדל זה הוא סביבתי ולא גנטי, כי לא סביר לצפות לשינויים גנטיים בסדרי זמן כאלה.

שורה תחתונה: ניתוח של מחקרים על הבדלים מגדריים במטלות כמותיות אצל ילדים/ות רגילים מצא שההבדל אינו שונה באופן משמעותי סטטיסטית מ-0. בנוסף, בהשוואה למחקרים ישנים יותר, נמצא כי ההבדל המגדרי קטן עם השנים.

סיכום המאמר: בחברה, וגם בקרב פמיניסטיות, המין והדחף המיני נחשבים לדברים חיוביים, בהשוואה לאונס שנתפס כאלימות ו”לא מין” או לאקטים אלימים בפורנוגרפיה. אבל הריגוש המיני הגברי באופן כללי מוגדר על ידי חיפצון נשים ועל ידי יחסי הכוחות הלא שיוויוניים בין נשים וגברים. התפיסה של אונס כ”לא מין” מתעלמת מכך שאלימות שמופעלת כמין, היא מין, כפי שהיא נתפסת לעיתים קרובות על ידי התוקף והקורבן – השוואת תיאורים של אונס ומין על ידי נשים מגלה דימיון רב ביניהם, ולפי מחקרים, כשליש מהגברים אומרים שהיו אונסים אם היו יודעים שלא ייתפסו. ההסכמה אמורה להבדיל בין אונס ומין, אבל הקריטריון החוקי כה פאסיבי שגם אישה מתה יכולה להחשב כמביעה הסכמה. התפיסה הזו גם מתעלמת מיחסי הכוח והשליטה שמגדירים מין שאינו מוגדר כאונס. הפורנוגרפיה היא אמצעי להבניה חברתית של מיניות והיא מתארת הפעלת כוח על נשים כבולות, מוכות ומושפלות. הרצון הנשי מוגדר על ידי הרצון הגברי – נשים מבקשות את האונס או את האקט המיני המשפיל. חוסר החשק והקרירות הנשית יכולים להיתפס כמרד הנשי במיניות הזו, אבל לרוב הם נתפסים כפתולוגיים. לעיתים, המיניות הנשית נתפסת כדחף שיש לעשות לו מקום כמו המיניות הגברית למען שחרור האישה. אבל התפיסה של מיניות האישה כמיניות של סובייקט מתעלמת מהקונטקסט בו המיניות הנשית היום מוגדרת מנקודת המבט הגברית, ובעקבות הדיכוי הנשי.

שורה תחתונה: בתרבות הרווחת מין נתפס כדחף טבעי, קדם תרבותי וחיובי, אבל יש לשים לב גם לאופנים בהם התרבות הפטריארכלית מגדירה מין כאופן לשליטה ולעליונות גברית. במובנים אלו, גם אקט מיני רגיל דומה לאונס.

אוכלוסיית המחקר: 165 תלמידות ו-160 תלמידים.

הניסוי: על מנת לבחון הבדלים מגדריים בייחוסי הצלחה וכישלון, נערך סקר של אחריות השגית (the Survey of Achievment Responsibility – SOAR) בקרב מדגם שנבחר באופן רנדומלי מתוך בתי ספר של המחוז. ה-SOAR בודק ייחוסי הצלחה וכישלון באמנויות השפה ומתמטיקה/מדע.

תוצאות: נמצאו הבדלים מגדריים בין התלמידות לתלמידים שהשתתפו בניסוי. כפי שמוצע בספרות המחקרית, לבנות היתה נטייה לחוסר אונים נרכש מאשר לבנים.

שורה תחתונה: נמצא הבדל בין בנים ובנות בנוגע לייחוסי הצלחה וכישלון

כותב המאמר נע מהפונקציות האינדיבידואליות של סטריאוטיפים ומציע רצף של אנליזה המתחילה מהפונקציות החברתיות של סטריאוטיפים ורק לאחר מכן נעה אל עבר הפונקציות האינדיבידואליות. לא מדובר במהלך שכיח בפסיכולוגיה חברתית, אך מוצדק משתי סיבות. הראשונה היא שבמהלך שכזה, חוקרים מגלים במחקריהם כבוד למציאות החברתית של יחסים בין קבוצות, כולל קונפליקטים חברתיים, שלרוב במחקר הסטריאוטיפים מתרכזים באופן אקסקלוסיבי בתהליכים קוגניטיביים או מוטיבציוניים שהם אינהרנטיים לאינדובידואל.

אוכלוסיית המחקר: 52 תלמידי/ות כיתה ד’ ו27 תלמידי/ות כיתה ה’.

רקע: כאשר כישלון משויך לגורמים קבועים, כמו כישרון, התפיסה היא שלא ניתן להתגבר עליו ויש ירידה בביצוע אחר כך. כאשר כישלון משויך לגורמים משתנים או ניתנים לשינוי, התפיסה היא שניתן להתגבר עליו ויש מאמץ גדול יותר או הצלחה גדולה יותר אחר כך. בנות, יותר מבנים, נוטות להאמין שלא ניתן להתגבר על כישלון. זאת למרות שבבי”ס יסודי בנות מקבלות ציונים והערכות גבוהים יותר מבנים כמעט בכל תחום.

הניסוי: המחקר נערך באמצעות תצפיות בכיתות במהלך שיעורים, לאורך חמישה שבועות, בכל שבוע יומיים מלאים של תצפית. בניסוי, חלק מהילדים/ות קיבלו פידבק שלילי אינטלקטואלי –’התשובה אינה נכונה’, וחלק מהילדים/ות קיבלו פידבק שלילי מעורב – לפעמים ‘התשובה אינה נכונה’ ולפעמים ‘התשובה אינה מסודרת’.

תוצאות: נמצא כי כאשר משווים את הפידבק (משוב) של המורה לגבי יכולת שכלית (התשובה נכונה) לעומת פידבק לגבי יכולות אחרות והתנהגות (המטלה נאה ומסודרת, ענית תשובות במקום הנכון), פידבק חיובי עבור בנים יהיה יותר לגבי יכולת שכלית מאשר עבור בנות, ופידבק שלילי עבור בנים יהיה פחות לגבי יכולת שכלית מאשר עבור בנות. בנוסף, ביקורת שלילית על בנים לוותה יותר בשיוך של הכישלון למאמץ, מאשר אצל בנות. נמצא כי ילדים (גם בנים וגם בנות) שקיבלו ביקורות מעורבות, במטלה חדשה שייכו את הכישלון לחוסר מאמץ, בעוד ילדים שקיבלו ביקורות אינטלקטואליות בלבד שייכו את הכישלון במטלה החדשה לחוסר יכולת. הניסוי מדגים כי העובדה שבנות נוטות לקבל ביקורת שלילית שהיא כמעט תמיד על יכולת שכלית קשורה סיבתית לנטייה שלהן לשייך כישלון לחוסר יכולת.

שורה תחתונה: כאשר בנות מקבלות ביקורת שלילית, היא נוטה להיות הרבה יותר על יכולת שכלית מאשר אצל בנים. הניסוי מראה שילדים שקיבלו ביקורת שלילית רק על יכולת שכלית שייכו כישלון במטלה חדשה לרוב ליכולת, וילדים שקיבלו ביקורות שליליות על יכולת שכלית ועבודה מסודרת שייכו כישלון במטלה חדשה לרוב למאמץ.

סיכום המאמר: נערים מעורבים בהרבה יותר מקרי אלימות מנערות, בעיקר אלימות פיזית ואלימות מבחירה. בניגוד לנערות, נערים נדרשים להוכיח את גבריותם באופן תמידי. הם נדרשים להוכיח אדישות רגשית, התעניינות במין, הצטיינות וכו. מבחן הגבריות האולטימטיבי הוא מבחן הקרב – היותם חיילים מוצלחים. נמצא כי בבית הספר, מוכחדות התנהגויות נשיות על ידי בנים כבר בכיתה ב’, לעיתים באמצעות קללות מתלמידים, אמצעי תקשורת (WWF, סרטי פעולה), ולעיתים גם הורים מעודדים התנהגות אלימה בקרב נערים. בנים לומדים מגיל צעיר להסתיר את רגשותיהם באופן שעלול לגרום לתחושת בדידות, חוסר אמון ודחף לאלימות. הדבר יכול להוביל לאלכסיתימיה – חוסר יכולת להביע רגשות במילים. הבושה היא מרכיב מרכזי בחשש לחשוף רגשות. מלבד ביטויי אלימות, הנער מאשש את הגבריות שלו על ידי פעילות מינית. המין אינו חוויה בין אישית אלא דרך לאשש גבריות מול קבוצת השווים, וסירוב של האישה הוא פגיעה בגבריות (במאמר עצמו יש תיאור מקרי אלימות קשים). נערים לומדים מספורט כי אהדה מותנית בהצלחה ותשומת הלב היא לא מהבילוי המשותף אלא מהניצחון. נמצא כי אתלטים מטרידים מינית פי 6 מסטודנטים שאינם אתלטים. נערים הגדירו גבריות לרב על דרך השלילה – לא חלשים או נשיים. תקן הגבריות מצומצם מכדי להיות מציאותי ולכן נערים תמיד מרגישים שאינם עומדים בו.

עדיין לא קיימים מודלים חלופיים של “גבריות אחרת” המוערכים ומחוזקים בחברה. בגיל ההתבגרות בו זקוק הנער למשענת כדי לבנות את זהותו, הוא נאלץ בסופו של דבר להסתמך על הקיים. כל עוד גבריות מסורתית מהווה מודל לגיבוש הזהות המגדרית, האלימות תישאר כלי מרכזי בתהליכי גיבוש הזהות של נערים לגבי גבריותם. על מערכות החברה השונות לפעול כדי לאפשר לנערים לחוות עצמם כבעלי ערך גם כשאינם עומדים בתקן אחיד של גבריות ולעזור להם להבנות את זהותם בעזרת כלים שאין בהם ביטויי תוקפנות אלא זיקה ויחס לאחר, רוך, רגישות ואמפתיה. כיום זוכים נערים המבטאים תכונות אלו לקריאות בוז ולא פעם אף הופכים לקורבנות.

שורה תחתונה: נערים אלימים הרבה יותר מנערות. הכותב בוחן סיבות חברתיות ותרבויות לכך, מקשר זאת לתפיסת הגבריות בחברה ומתייחס למגוון מחקרים בתחום.

סיכום המאמר: גברים בארצות הברית סובלים ממצבים כרוניים חמורים יותר, הם בעלי שיעורי מוות גבוהים יותר בכל 15 הגורמים המובילים לתמותה ומתים צעירים יותר בכמעט בשבע שנים מנשים. כותב המאמר טוען שאמונות והתנהגויות הקשורות לבריאות תורמות להתרחשויות אלה. גברים בארצות הברית נוטים יותר מאשר נשים לאמץ אמונות והתנהגויות המגבירות את הסיכונים שלהם, ופחות נוטים לעסוק בהתנהגויות הקשורות לבריאות ואורך חיים. בניסיון להסביר את הנתונים הללו, המאמר מציע תיאוריה יחסית לבריאות הגברים מפרספקטיבה של הבניה חברתית ופרספקטיבה פמיניסטית. הטענה היא שאמונות והתנהגויות הקשורות לבריאות, כמו שאר פרקטיקות חברתיות בהן נשים וגברים עוסקים, הן אמצעי להפגנת נשיות וגבריות. תוך בחינת קונסטרוקציות של גבריות ובריאות בהקשר יחסי זה, על פי תיאוריה זו, נעשה שימוש בפעולות בריאות באינטראקציות יומיומיות במסגרת המבנה החברתי של מגדר וכוח. יתר על כן, פרקטיקות חברתיות המערערות את בריאות הגברים הן לרוב סימנים וכלים של גבריות בהם משתמשים גברים לצורך ניהול משא ומתן של כוח חברתי ומעמד. מאמר זה בוחן כיצד גורמים כמו מוצא אתני, מעמד כלכלי, רמת השכלה, נטייה מינית והקשר חברתי משפיעים על סוג הגבריות שגברים בונים ומשפיעים על סיכונים בריאותיים שונים בקרב גברים בארצות הברית. כמו כן הוא בוחן כיצד גבריות ובריאות נבנות ביחס לנשיות ולמבנים מוסדיים, כמו מערכת הבריאות. לבסוף, כיצד מבנים חברתיים ומוסדיים עוזרים לקיים ולשכפל את הסיכונים הבריאותיים של גברים ואת ההבנייה החברתית של גברים כמין החזק יותר.

שורה תחתונה: התנהגויות המתאימות לסטריאוטיפ הגברי כוללות בתוכן ריחוק ממערכת הבריאות והפגנת כוח תמידית ועל כן מזיקות לגברים ונערים מבחינה בריאותית.

אוכלוסיית המחקר: 129 גברים הומוסקסואלים ו52 גברים הטרוסקסואלים, בגילאי 18-58.

הניסוי: שאלוני דיווח עצמי לגבי דימוי גוף והתאמה לתפקידי מגדר מסורתיים בילדות.

תוצאות: המחקר הנוכחי השתמש במדידה של אי-התאמה מגדרית בילדות כדי לבדוק את התנהגויות התפקיד המגדרי בשילוב עם חוסר שביעות רצון מגוף בקרב קבוצת נערים הומוסקסואלים והטרוסקסואלים עם מגוון אתני. (76% קווקזים, 2% אפרו-אמריקנים, 8% אסייתים ו -16.4% היספנים). בהתאם למחקרי עבר, גברים הומואים דיווחו על יותר חוסר שביעות רצון מהגוף וציינו יותר התנהגויות לא תואמות מגדר בילדות (למשל, לא אהבו אתלטיקה, שיחקו עם בובות). עם זאת, ההבדלים הקבוצתיים לגבי חוסר שביעות רצון מהגוף נעלמו כאשר נעשתה שליטה סטטיסטית על אי התאמה מגדרית בילדים, מה שמצביע על כך שהתנהגות מגדרית לא טיפוסית בקרב ילדים עלולה להציב גברים בסיכון גבוה יותר לחוסר שביעות רצון מהגוף כבוגרים. ניתוח בתוך הקבוצה מצא גם כי בקרב תת-סוג “נשי גבוה” של זכרים הומוסקסואלים היה חוסר שביעות רצון מגופם יותר מאשר תת-סוג של “פחות נשיים”. התוצאות תומכות בטענה כי התנהגויות בתפקיד מגדרי עשויות לתרום לחוסר שביעות רצון בגוף בקרב גברים הומואים.

שורה תחתונה: התנהגות המנוגדת לקונפורמיות המגדרית (נון-קונפורמיות, או בעברית אי-תלמנות) מקושרת לחוסר שביעות רצון ודימוי גוף שלילי, אצל גברים.

אוכלוסיית המחקר: 48,433 גברים ו 56,517 נשים בגילאי 12 -90 מעשר מדינות.

הניסוי: ניתוח נתונים מ-16 סקרי אוכלוסייה רחבים מעשר מדינות, שנערכו בין השנים 1985-1994, על מנת לבחון דומות או שונות של הבדלים מגדריים בהתנהגות שתייה חוצה תרבויות. נבחנו מדדים משווים של שתייה, לעומת הימנעות, תדירות וכמויות שתייה טיפוסיות, שתייה אפיזודה כבדה, שיכרון, שתיית בוקר ובעיות משפחתיות ועסקיות הקשורות לאלכוהול.

תוצאות: נשים וגברים נבדלו מעט בהסתברות לשתות לעומת הימנעות, אולם גברים עלו על נשים באופן עקבי בתדירות וכמויות שתייה אופייניות ובשיעור פרקי שתייה כבדים והשלכות שליליות של שתייה, בעוד שנשים היו עם יותר סיכוי להימנע משתיה כל החיים, באופן משמעותי יותר מגברים. בקבוצות גיל מבוגרות, גברים ונשים כאחד שתו כמויות קטנות יותר של אלכוהול והיו בעלי סיכוי גבוה יותר להפסיק לשתות לחלוטין, אולם תדירות השתייה לא השתנתה באופן עקבי עם הגיל. סינתזה תיאורטית מציעה שתפקידי מגדר עשויים להגביר את ההבדלים הביולוגיים בתגובות לאלכוהול, וכי ההבדלים המגדריים בהתנהגות לגבי שתייה עשויים להשתנות על ידי גורמים מקרוסוציאליים המשנים את הניגודים לתפקיד המגדרי.

שורה תחתונה: גברים בעלי נטייה גבוהה יותר לצריכת אלכוהול מאשר נשים.

אוכלוסיית המחקר: 72 נשים בניסוי הראשון. 92 גברים ונשים בניסוי השני.

הניסויים: הניסוי הראשון בחן האם נשים שנמצאות בקבוצה בה יש יותר גברים (אישה אחת ושני גברים) יפגינו יכולות פחותות בביצוע מטלה לעומת נשים שנמצאות בקבוצה מגדרית הומוגנית (שלוש נשים). בנוסף, האם הן יחוו את איום אישוש הסטריאוטיפ. הניסוי כלל חלוקה לארבע קבוצות: נשים בקבוצת נשים שביצעו מטלה מתמטית, נשים בקבוצת נשים שביצעו מטלה מילולית, נשים בקבוצת גברים שביצעו מטלה מתמטית ונשים בקבוצת גברים שביצעו מטלה מילולית. למשתתפות נאמר שמטרת הניסוי היא ליצור תכנית הכשרה משופרת לשיפור רמת ההצלחה במבחנים ובנוסף, נאמר שתוצאות המבחן שלהם/ן ידווחו בע”פ לשאר חברי/ות הקבוצה.

הניסוי השני היה דומה לניסוי הראשון, רק שהפעם הנבדקים/ות היו נשים וגברים, המטלה היתה מתמטית בלבד, ותנאי הקבוצה הורחבו גם לקבוצה בה יש רוב נשי (שתי נשים וגבר אחד). תוצאות הביצוע במטלות בשני הניסויים, הושוו לתוצאות מבחני SAT של המשתתפים/ות, על מנת לבחון ולהשוות את היכולות האישיות שלא במסגרת הניסוי.

תוצאות: ניסוי הראשון, נשים שהיו בקבוצה עם רוב גברי, הפגינו ביצועים נמוכים יותר במטלה המתמטית מאשר נשים בקבוצה הומוגנית. בביצוע המטלה המילולית לא נמצא הבדל בין הקבוצות. בניסוי השני, נמצא שכאשר נשים, אך לא גברים, מהוות מיעוט מגדרי בקבוצה זה, משפיע לרעה על יכולות הביצוע במבחן. בנוסף ניכר כי איום אישוש הסטריאוטיפ יכול להתעורר גם ללא תזכורת מפורשת של הסטריאוטיפ המאיים, אלא פשוט על ידי שינוי ההרכב המגדרי בקבוצה.

שורה תחתונה: איום אישוש הסטריאוטיפ בא לידי ביטוי בהפגנת יכולות פחותות במהלך ביצוע מבחן מתמטי, כאשר נשים היו בקבוצה עם גברים.

רקע: ביצועי נשים במתמטיקה מאוימים על ידי הסטריאוטיפ השלילי לפיו יכולתן של נשים במתמטיקה פחותה מזו של גברים. איום זה הוא איום הסטריאוטיפ וההכרה בסטריאוטיפ יכולה לפגוע בביצועים של נשים במתמטיקה. הניסויים ותוצאותיהם: בניסוי הראשון יודגם כי הדפוס הנ”ל המוכר בספרות אכן מתקיים. בניסוי השני יודגם שההבדל בביצועים יכול להתבטל על ידי הפחתת איום הסטריאוטיפ באמצעות תיאור המבחן ככזה שלא מייצר הבדלים מגדריים. לעומת זאת, כאשר המבחן מתואר ככזה שמייצר הבדלים מגדריים ואיום הסטריאוטיפ היה גבוה, ביצועיהם של נשים היו באופן קבוע חלשים יותר מביצועיהם של גברים מוכשרים באותה מידה. ניסוי שלישי העתיק ממצא זה באוכלוסייה מובחרת פחות.

אוכלוסיית המחקר: סטודנטיות ותלמידות אמריקאיות בבית ספר תיכון ממוצא אסייתי.

הניסוי: מטלה מתמטית זהה ניתנה לכל משתתפות המחקר. המשתתפות חולקו לשלוש קבוצות ולפני ביצוע המטלה המתמטית נערכה מניפולציה, באמצעות שאלון, לעורר סטריאוטיפ באמצעות הבלטת זהות המשתתפות: זהות נשית, זהות אסיאתית וקבוצת ביקורת.

התוצאות הראו שהביצועים שונו בהתאם לכיוון שחזה הסטריאוטיפ הקשור לזהות. סטריאוטיפים תרבותיים נפוצים גורסים כי לאסיאתים יש כישורים כמותיים מעולים בהשוואה לקבוצות אתניות אחרות וכי לנשים יש כישורים כמותיים נחותים בהשוואה לגברים. נמצא כי נשים אסיאתיות-אמריקאיות ביצעו ביצועים טובים יותר במבחן מתמטיקה כאשר הופעלה זהותן האתנית, אך גרוע יותר כאשר זהותן המגדרית הופעלה, לעומת קבוצת ביקורת שלא הופעלה זהות. מחקירה חוצה תרבויות (ארה”ב וקנדה) עולה כי הסטריאוטיפ ולא הזהות כשלעצמו הם שהשפיעו על הביצועים.

שורה תחתונה: במחקר זה נבחנה השפעת איום אישוש הסטריאוטיפ על ביצוע במבחן מתמטי. המחקר מדווח כי הפעלה מרומזת של זהות חברתית יכולה לסייע כמו גם להכשיל ביצוע במשימה כמותית, בהתאם לסטריאוטיפ המעורר.

סיכום המאמר: מבחן אסוציאציה חבויות (IAT) מודד הבדלי שיוך של שני מושגים לתכונה. שני המושגים מופיעים כמשימה של בחירה משתי אפשרויות (למשל שמות פרחים לעומת שמות חרקים) והתכונה במשימה שנייה (למשל מילים נעימות לעומת לא נעימות להערכת התכונה). כאשר ההוראות מחייבות בחירה בקטגוריות מאוד קשורות (למשל, פרח + נעים), הביצועים מהירים יותר מאשר כאשר קטגוריות פחות קשורות (למשל חרק + נעים). הפרש ביצועים זה מודד באופן מרומז את הבדל הקשר שבין שני המושגים לתכונה. בשלושה ניסויים, מבחן ה- IAT היה רגיש לשלושה דברים: הראשון, ישנם הבדלי הערכה כמעט אוניברסליים (למשל, פרח לעומת חרקים), השני, הבדלים פרטניים אשר היו מצופים באסוציאציות של הערכה (יפני + נעים לעומת קוריאני + נעים לנבדקים/ות יפנים לעומת קוריאנים בהתאמה), והשלישי הכחשה של הבדלי הערכה במודע (שחור + נעים לעומת לבן + נעים לתיאור עצמי של סובייקטיביים לבנים ללא דעה משוחדת).

רקע: גוף מחקרי הולך וגדל מצביע על כך שהפעלת סטריאוטיפים שליליים יכולה לפגוע בביצוע קוגניטיבי אצל מבוגרים/ות, ואילו סטריאוטיפים חיוביים יכולים להקל על הביצוע קוגניטיבי.

אוכלוסיית המחקר: ילדות אמריקאיות ממוצא אסייאתי, בשלוש קבוצות גיל: גן חובה עד כיתה ב’, כיתה ג’ עד ה’ וכיתה ו’ עד ח’

הניסוי: נבדקו השפעות של סטריאוטיפים חיוביים ושליליים על הביצועים הקוגניטיביים של ילדות באמצעות בחינת ביצועים במבחן מתמטי כאשר לפני המבחן נתנו לילדות חוברות לצביעה, לפי חלוקה לשלוש קבוצות שכוונו לעורר סטריאוטיפ: אסיאתי –ילדים סינים אוכלים עם מקלות סיניים, נשי – ילדה עם בובה, ניטרלי – נוף.

תוצאות: בקרב תלמידות כיתות היסודי הנמוכות (גן חובה עד כיתה ב ‘) ובכיתות חטיבת ביניים (כיתות ו’-ח’) נצפו שינויים בביצועים הקשורים להפעלת סטריאוטיפים חיוביים ושליליים; נמצא שהסכמות פועלות על ילדות כמו על המבוגרות במחקרים קודמים. הילדות שעוררו אצלן את הסטריאוטיפ הנשי הפגינו את הביצועים הנמוכים ביותר. הילדות שעוררו אצלן את הסטריאוטיפ האסיאתי, הפגינו את הביצועים הטובים ביותר. הפעלה עדינה של סטריאוטיפים שליליים הפריעה משמעותית לביצועים, ואילו הפעלה עדינה של סטריאוטיפים חיוביים הקלה משמעותית על הביצועים. השפעות שונות באופן ניכר נמצאו אצל ילדות בכיתות היסודיות העליונות (כיתות ג’ – ה’). תוצאות אלה מראות כי התפתחות רגישות סטריאוטיפ היא תחום קריטי להבנת הקשר בין סטריאוטיפים להתנהגות אינדיבידואלית.

שורה תחתונה: במחקר זה נבחנה השפעת איום אישוש הסטריאוטיפ, נמצא שהפעלה מרומזת של סטריאוטיפ שלילי או חיובי, משפיעה על ביצועים קוגנטיביים גם בקרב ילדות.

סיכום המאמר: במאמר זה בוצעו ניתוחים משניים של מלאי נתוני האישיות ממבחן ה NEO המתוקן, מ- 26 תרבויות (מספר נבדקים/ות – 23,031). בחינת הנתונים מראה כי ההבדלים בין המינים הם קטנים ביחס לשונות הפרטנית בתוך המגדרים; ההבדלים משוכפלים בין תרבויות ותואמים באופן כללי לסטריאוטיפים המגדריים: נשים דיווחו שהן גבוהות יותר בנוירוטיות, בהסכמות, בחום ובפתיחות לרגשות, ואילו גברים היו בעלי יותר אסרטיביות ופתיחות כלפי רעיונות. יחד עם זאת, בניגוד לתחזיות מתורת האבולוציה, גודל ההבדלים בין המינים שונה בתרבויות. בניגוד לתחזיות ממודל החיקוי החברתי, הבדלים מגדריים היו בולטים ביותר בתרבויות אירופאיות ואמריקאיות בהן ממוזערות תפקידי המין המסורתיים. נידונים הסברים אפשריים לממצא מפתיע זה, כולל ייחוס של התנהגויות גבריות ונשיות לתפקידים ולא לתכונות בתרבויות מסורתיות.

שורה תחתונה: בהרבה חברות מוצאים הבדלים קטנים בין נשים וגברים בתכונות אישיות, אך יש שונות רבה בין מדינות, כלומר – יש השפעה משמעותית לתרבות על תכונות האופי שלנו, ובפרט על ההבדלים המגדריים.

רקע: הנחיות אחרונות לטיפול ראשוני בגיל ההתבגרות דרשו חלוקה למפרט השירותים הקליניים על פי שלוש קבוצות גיל. עם זאת, מניתוחים של ביקורי נוער במשרדים, ניכר כי ישנו איחוד לכלל גיל ההתבגרות או לחלוקה בגיל 15.

מטרת המחקר הנוכחי: לחקור את השימוש של בני/ות נוער במערכת הבריאות בארה”ב לפי שלוש קבוצות גיל: התבגרות מוקדמת (גילאי 11-14), אמצע התבגרות (15-17), והתבגרות מאוחרת (18-21).

הניסוי: ניתוח שניוני של סקר הטיפול הרפואי האמבולטורי משנת 1994, המתמקד בביקורים שנערכו בשלוש קבוצות גילאי המתבגרים/ות.

מאגר נתונים: מדגם ארצי מייצג של 2,426 רופאים/ות ממשרדים לא-פדראליים ולא-בבתי חולים. בסך הכל 33,598 ביקורים של חולים/ות בכל הגילאים, המייצגים 681.5 מיליון ביקורים בשנת 1994. נעשה ניתוח של מספר ביקורים, ביטוח בריאות, ספקים שנראו, משך הביקורים, סיבות לביקורים, אבחונים כתוצאה מהביקור וייעוץ שניתן.

תוצאות: מתבגרים/ות בגילאי 11-21 ביצעו 9.1% מכלל הביקורים לעומת ייצוגם באוכלוסייה המהווה 15.4%. תת ייצוג זה במסגרת ביקורים רפואיים נראה בשלושת שלבי ההתבגרות. בתוך קבוצה זו, נוער ממוצא לבן היה מיוצג יותר (78.5%) לעומת חלקם באוכלוסייה (67.6%). גיל ההתבגרות האמצעי סימן נקודת מפנה מדומיננטיות גברית לנשית מבחינת ביקורי משרד. זמני הביקור הממוצעים של כלל הנוער עמדו על כ16 דקות. ישנם נתונים נוספים, אך הנתון העיקרי לגביו מודאגים כותבי המאמר הוא אחוז הביקורים הנמוך של נוער ממוצא היספני/שחור ושל בנים באופן כללי.

שורה תחתונה: בני/ות נוער ובמיוחד בנים מתבגרים נוטים להימנע ממערכת הבריאות, מה שפוגע ביעילותה של הרפואה המונעת ובאופן שימושם במערכת בחייהם הבוגרים

הטיית האישוש, כפי שהיא מוצגת בדרך כלל בספרות הפסיכולוגית, מציינת את החיפוש או הפרשנות של ראיה כלשהי באופן שתואם אמונות קיימות, ציפיות או היפותזה מסוימת. כותב המאמר בוחן ראיות להטייה שכזו במגוון צורות ונותן דוגמא לאופן בו היא פועלת במגוון הקשרים פרקטיים. כמו כן נידונים הסברים אפשריים לקיומה של ההטייה ונידונה גם שאלת התועלת שלה.

סיכום המאמר: המאמר סוקר תיאוריות קוגנטיביות ותיאורית סדרי מגדר בנוגע להשפעת למידה של סטריאוטיפים מגדריים בקרב ילדים/ות צעירים/ות. ילדים/ות צעירים/ות מחפשים רמזים בנושא מגדר – מי צריך/ה או לא לעשות פעילות מסוימת, מי יכול/ה לשחק עם מי, ומדוע בנות ובנים שונים זה מזה. מתוך מגוון עצום של רמזים מגדריים בעולמם החברתי, ילדים/ות מגבשים/ות במהירות קונסטלציה מרשימה של קוגניציות מגדריות, כולל תפיסות עצמיות מגדריות (זהות מגדרית) וסטריאוטיפים מגדריים. נקודות מבט קוגניטיביות על התפתחות מגדרית (כלומר תיאוריה התפתחותית קוגניטיבית ותיאוריה של סדרי מגדר) מניחות שילדים/ות מחפשים/ות באופן פעיל דרכים להבנת העולם החברתי הסובב אותם/ן. זהות מגדרית מתפתחת כאשר ילדים/ות מבינים/ות שהם/ן שייכים לקבוצה מגדרית אחת, וההשלכות כוללות מוטיבציה מוגברת להיות דומה לחברים אחרים בקבוצתם, העדפותיהם של חברי הקבוצה שלהם, תשומת לב סלקטיבית וזיכרון למידע הרלוונטי למין שלהם, ועניין מוגבר בפעילויות הרלוונטיות למין שלהם/ן. נקודות מבט קוגניטיביות השפיעו על הגברת ההבנה כיצד ילדים/ות מפתחים ומיישמים סטריאוטיפים מגדריים, ובתפקידם הפעיל של ילדים/ות בסוציאליזציה מגדרית. מקובל שילדים/ות מתחילים/ות לפתח קונספט של מגדר ואת ההבנה שהם ‘בן’ או בת’ בין גיל שנתיים לשלוש, ומתחילים להבין את משמעויות המגדר שלהם בין גיל 3 ל5, כאשר בשלב זה הסטריאוטיפים הופכים ליותר נוקשים.

שורה תחתונה: ילדים/ות לומדים/ות מגיל צעיר את השתייכותם/ן לפי מין לסטריאוטיפים המגדריים ופועלים/ות לפי סטריאוטיפים אלו.

סיכום המאמר: נשים שותות פחות אלכוהול ויש להן פחות בעיות הקשורות לאלכוהול לעומת גברים. נראה כי לנשים יש סיכוי נמוך יותר מאשר גברים להפגין גורמי סיכון מסוימים לבעיות שימוש באלכוהול ויש להן סיכוי רב יותר לגורמים מגינים משימוש בעייתי זה. נשים מקבלות סנקציות חברתיות גדולות יותר לגבי שתיית אלכוהול. ישנו סיכוי נמוך יותר בקרב נשים למציאת מאפיינים המקושרים לשתייה מופרזת של אלכוהול, מאפיינים אלה כוללים: אגרסיביות, שתיה להפחתת מתח, חוסר שליטה על התנהגות, חיפוש תחושה ואנטיסוציאליות. כמו כן, נשים נוטות ליותר תכונות נשיות המגינות משתיה מוגזמת. בנוסף, נראה שההשלכות של שימוש כבד באלכוהול או הפרעות הקשורות לשימוש באלכוהול, שליליות יותר עבור נשים מאשר גברים. נשים סובלות פחות ממחלות הקשורות לצריכת אלכוהול, אך יש מחקרים שמציעים כי נשים סובלות יותר מבעיות קוגנטיביות ומוטוריות בעקבות שתית אלכוהול מאשר גברים. נשים בסיכון גבוה יותר לסבול מפגיעה פיזית או הטרדה מינית כאשר הן שותות אלכוהול. שימוש כבד באלכוהול בקרב נשים מקושר גם למגוון בעיות ברבייה.

שורה תחתונה: גברים בעלי נטייה לצריכה גבוהה יותר של אלכוהול מאשר נשים, ולכך השלכות שליליות לא מעטות עליהם, אך ישנן גם השפעות שליליות של שתיה מופרזת אשר קשורות יותר לנשים.

אוכלוסיית המחקר – תלמידי/ות כיתה ז’ (שנה ראשונה בחטיבת ביניים) אשר נרשמו לקורס מיומנויות מחשב. המטלה הסופית הייתה יצירת עמוד אינטרנט.

הניסוי – התלמידים/ות חולקו לקבוצת ניסוי וקבוצת בקרה. לכל תלמיד/ה הוצמד מנטור/ית-סטודנט/ת אשר הדריכו את הילדים/ות לאורך השנה ברכישת אסטרטגיות למידה ובהתמודדות עם קשיי המעבר לחטיבת הביניים.

המנטורים/ות בקבוצת הניסוי העבירו לתלמידים/ות במהלך הליווי את המסרים הנ”ל (אחד מהשניים או שניהם):

מסר ראשון: הטבע המתרחב של האינטליגנציה, הועבר באמצעות לימוד על מבנה המוח, פלסטיסיות (גמישות המוח – היכולת ליצור קישורים חדשים במהלך למידה).

מסר שני: שוני באופן ייחוס הקשיים של המעבר לחטיבת הביניים- המעבר לחטיבה מלווה בקשיים רבים בהם נתקלים כל התלמידים/ות עקב השוני הרב בין המוסדות; רבים מהם/ן מייחסים את הכשלונות לחוסר יכולת, אולם עם הזמן הרוב יתגברו על הקשיים והישגיהם/ן ישתפרו. המנטור/ית עודד/ה את התלמיד/ה לייחס את הקשיים למקור שאינו פוגעני וניתן לשינוי (ההסתגלות לסביבה החדשה, ולא חוסר יכולת).

למען הפנמת המסרים, התלמידים/ות גם גלשו באתרי אינטרנט הרלוונטיים למסרים הנ”ל ואף יצרו עמודי אינטרנט אשר מעבירים את המסרים באופן יצירתי.

המנטורים/ות של תלמידי/ות קבוצת הבקרה, דנו איתם/ן על הסכנות בשימוש בסמים.

תוצאות : ההתערבות בקבוצת הניסוי (כל שלושת הסוגים) העלימה את הפער המגדרי אשר היה קיים (לטובת הבנים) בקבוצת הביקורת, במבחני מתמטיקה מתוקננים. השיפור היה קיים גם אצל הבנים אך היה משמעותי יותר אצל הבנות. האפקט יוחס להפחתה של אפקט איום אישוש הסטריאוטיפ.

*המנגנון דומה עבור שתי המניפולציות (שני המסרים)– בשתיהן התלמיד/ה מייחס/ת את הכשלונות האישיים לגורמים חולפים. משוער שמסיבה זו, לא נמצא תועלת בשימוש בשתי המניפולציות לעומת שימוש באחת בלבד.

שורה תחתונה: מודעות לייחוסי הצלחה וכישלון ולאופי הגמיש של המוח, כאפשרי לשינוי ולמידה, מובילה לצמצום השפעת איום הסטריאוטיפ.

אוכלוסיית המחקר: מעל 540,000 גברים ונשים.

הניסוי: מבחן אסוציאציות חבויות אינטרנטי, פתוח לשימוש הקהל הרחב. המשיבים/ות באתר האינטרנט השלימו מעל 600,000 משימות בין אוקטובר 1998 ואפריל 2000 למדידת עמדות וסטראוטיפים של קבוצות חברתיות. המטרה העיקרית הייתה לספק אתר הדגמה בו יוכלו המשיבים/ות להכיר את העמדות והסטריאוטיפים המרומזים שלהם/ן כלפי קבוצות חברתיות.

תוצאות: התשובות הדגימו, בממוצע, העדפה מרומזת למוצא לבן על פני שחור ולגיל צעיר על פני מבוגר, ולגבי סטריאוטיפיים מגדריים: נמצאו אסוציאציות הקושרות מונחים גברים עם מדע וקריירה ומונחים נשיים עם אמנות ליברליות ומשפחה. עם זאת, הנתונים שנאספו עשירים במידע הנוגע להפעלת עמדות וסטריאוטיפים, ובמיוחד לגבי החוזק של עמדות מרומזות, הקשר החיובי והשלילי בין עמדות מרומזות ומפורשות, וההשפעה של חברות בקבוצה על עמדות וסטריאוטיפים.

שורה תחתונה: ישנן הטיות בלתי מודעות לגבי קבוצות חברתיות וסטריאוטיפים. נמצא קשר חזק בין מונחים גבריים ותחומי מדע וקריירה ובין מונחים נשיים ומשפחה.

רקע: מחקר זה מנתח את השפעת ההטיה המגדרית המשוערת של המורים על רשמיהם מהיכולות של התלמידים שלהם במתמטיקה. אוכלוסיית המחקר: 48 מורים שענו לשאלונים הנוגעים לתפיסה של כ-300 מתלמידי כיתה ג’ וד’. באופן כללי, תפיסות המורים היו תואמות לסטריאוטיפים של הבדלים מגדריים – לבנים יש יות משאבים התפתחותיים במתמטיקה. יתרה מזאת, הטיה זו בתפיסות המורים לגבי המשאבים של תלמידיהם במתמטיקה מקושרת ישירות להטיות הקיימות אצל המורה עצמו, על בסיס אמונה סטריאוטיפית לגבי ההבדלים בין בנים לבנות בכישרון ביכולת במתמטיקה.

אוכלוסיית המחקר: 100 סטודנטים/ות (20 גברים הומוסקסואלים, 20 נשים לסביות, 30 גברים הטרוסקסואלים ו30 נשים הטרוסקסואליות).

הניסוי: שלושה שאלוני דיווח עצמי לגבי תפקידי מגדר, נטיה מינית וגישות כלפי אכילה. מטרת המחקר הנוכחי היא לבחון את הקשר שבין אוריינטציה לתפקידי מגדר מסורתיים ואכילה פסיכופתולוגית בקרב גברים ונשים בעלי נטייה מינית מגוונת.

תוצאות: עבור הקבוצה כולה נמצאו קשרים בין מדדי נשיות גבוהים לרמות גבוהות של פסיכופתולוגיה באכילה, ואילו גבריות קשורה לאכילה בריאה יחסית – כולל עמדות והתנהגויות קשורות. כאשר בוחנים את תפקיד הנטייה המינית, הקשרים הללו היו ספציפיים לגברים ונשים הומוסקסואלים.

שורה תחתונה: התוצאות תומכות במודל שבו הנשיות עשויה להיתפס כגורם סיכון ספציפי להפרעות אכילה, בעוד שגבריות עשויה להיות גורם מגן.

אוכלוסיית המחקר: 113 ילדים/ות בגילאי 6 -10 מאיטליה.

הניסוי: דיווח עצמי של הילדים/ות לגבי ביריונות (כבריון או קורבן) ודירוג אישי לפי סולם של תכונות גבריות ונשיות. בנוסף לדיווח העצמי, מורי התלמידים/ות התבקשו לדרג כל תלמיד/ה לפי רמת התנהגות אגרסיבית תגובתית או יזומה.

תוצאות: הנתונים על ציוני בריונות הראו כי ללא קשר למין, תכונות גבריות ניבאו התנהגות בריונית פעילה.

שורה תחתונה: תפיסה אישית של תכונות המזוהות יותר גם גבריות מקושרת להתנהגות בריונית בקרב ילדים/ות.

אוכלוסיית המחקר: 10 כיתות ג’ (בנים ובנות).

הליך המחקר: המחקר בדק השפעה של גורמים שונים על ייחוס של הצלחה או כישלון בבעיות מתמטיות לפי מגדר, והתמקד בשיוך לכישרון לעומת מאמץ/מזל/קושי באמצעות דיווח עצמי.

במבחן יכולת כללי, ובציונים במתמטיקה לא נמצא הבדל מגדרי. ועדיין, בנים דירגו את הערכת המורה לגבי היכולת המתמטית שלהם גבוה יותר מבנות. בנוסף, בנים נטו יותר מבנות לשייך הצלחה לכישרון ופחות מבנות לשייך כישלון לכישרון. ההבדל המגדרי נמצא בעיקר אצל תלמידים עם ציונים גבוהים. אצל בנים היה קשר חזק יותר מאשר אצל הבנות, בין ציונים ודעתם לגבי הערכת המורים ובין ציונים והנטיה שלהם לשייך דווקא הצלחה, ולא כישלון, לכישרון. כאשר ניתחו את כיווני ההשפעה של הגורמים אחד על השני, נמצא כי אצל בנות רק דעתן לגבי הערכת המורים השפיעה ישירות על ייחוס ההצלחה לכישרון. אצל בנים גם הציונים ומבחני היכולת השפיעו על ייחוס ההצלחה לכישרון. אצל בנות רק הערכת המורה השפיעה על תפיסתן לגבי הערכת המורה, בעוד שאצל בנים ההערכה האמיתית של המורה לא שיחקה תפקיד בתפיסתם את ההערכה, אלא היכולת האובייקטיבית והציונים שלהם במקום (הכל קורלטיבי).

התוצאות מציעות שבנות רגישות יותר לסימנים מהמורה כשהן חושבות על ההערכה שלהם, בעוד שבנים מסתמכים יותר על ציונים והצלחה אובייקטיבית. מכיוון שבנות תפסו את הערכת המורה כנמוכה יותר, זה יכול להסביר מדוע הן פחות נוטות לשייך הצלחה לכישרון.

שורה תחתונה: בנים נוטים יותר מבנות לשייך הצלחה לכישרון, ופחות מבנות לשייך כישלון לכישרון. נמצא כי ההבדל הזה יכול להיות מוסבר בכך שבנות נוטות לחשוב שהמורה מעריכ/ה אותם פחות ומתבססות פחות על ציונים אובייקטיבים כשהן חושבות על הערכת המורה.

אוכלוסיית המחקר: 137 נשים ו170 גברים סטודנטים/ות בארה”ב, בגיל ממוצע 20.

הניסוי: המשתתפים/ות מילאו שאלון מדד גבריות CMNI (Mahlik et al., 2003) בו הנבדקים נשאלים להסכמתם עם היגדים הנוגעים להתנהגותם / רגשותיהם / תפיסותיהם של הנבדקים עצמם ב11 תת-תחומים: ניצחון, שליטה רגשית, נטילת סיכונים, אלימות, דומיננטיות, playboy, היסמכות-עצמית, מתן עדיפות ראשונה לעבודה, כוח על נשים, בוז להומוסקסואלים ומרדף אחר סטטוס. דוגמות – ‘לעיתים אלימות היא הכרחית’, ‘לו יכולתי, הייתי מחליף בקביעות שותפים מיניים’. ושאלון (RAS) המודד שביעות רצון ממערכות יחסים.

תוצאות: קונפורמיות של גברים לנורמות גבריות מסורתיות נמצאה בעלת מתאם שלילי עם תוצאות גבוהות במבחן RAS, לגבי שביעות רצון ממערכת יחסים זוגית, גם מבחינת הגברים וגם מבחינת הנשים שדירגו את בני זוגן.

שורה תחתונה: נטייה להתנהגות גברית קונפורמיסטית נושאת השלכות שליליות למערכות יחסים.

הניסוי: המשתתפים במחקר נדרשו לקודד התנהגות לא מילולית על פי צפייה בסרטונים. בפועל, כל משתתף צפה בקטעי וידאו קצרים והיה צריך להגיד מה הייתה הסיטואציה. לדוגמא: ראו סצנה של אישה, גבר ושני ילדים. נשאלו מי הילד של הזוג. דוגמא נוספת: ראו סצנה בה אדם מספר סיפור אמיתי ושקרי. נשאלו מה הסיפור האמיתי.

המשתתפים חולקו לשתי קבוצות: לקבוצה א’ – נאמר שהמבחן בודק רגישות חברתית (תכונה המשויכת באופן סטריאוטיפי לנשיות וכדרך אגב נאמר שנשים טובות יותר). בנוסף, הם נדרשו לכתוב גיל ומין בראש המבחן. לקבוצה ב’ – נאמר שהמבחן בודק יכולת עיבוד אינפורמציה.

תוצאות: גברים בקבוצה א’ הפגינו ביצועים פחות טובים מקבוצת הביקורת.

שורה תחתונה: איום אישוש הסטריאוטיפ השפיע על יכולת הגברים בביצוע במטלה.

אוכלוסיית המחקר: 912 גברים המזהים עצמם כהומוסקסואליים או ביסקסואליים, ממוצא לטיני בארה”ב.

הניסוי: ניתוח נתוני ראיונות.

תוצאות: גברים מאוכלוסיות אלו שהחשיבו עצמם כיותר נשיים, הראו רמות גבוהות יותר של מתח נפשי ולרוב דיווחו על יותר חוויות שליליות, לעומת גברים שלא הגדירו את עצמם כנשיים. נראה כי רמות גבוהות של מתח נפשי קשורות בראשונה ליותר חוויות הקשורות להומופוביה.

שורה תחתונה: התנהגות המנוגדת לקונפורמיות המגדרית (נון-קונפורמיות, או בעברית אי-תלמנות) מקושרת לרמות רווחה נפשית נמוכות יותר אצל גברים הומוסקסואליים וביסקסואליים.

רקע: המחקר על פיתוח קריירה התמקד בעיקר במתבגרים ובמבוגרים. עם זאת, בתיאוריה של גוטפרדסון בנושא מילול ופשרה (2002) מוצע כי שאיפות הקריירה מקורן בשנות הגן וכי שאיפות העבודה המוקדמות ביותר של ילדים נבנות לפי מין, ביחס לפעילותם של מבוגרים מאותו המין. מאמר זה חוקר את התפתחות הקריירה של ילדים צעירים בהקשר של תיאוריית השלב של גוטפרדסון.

אוכלוסיית המחקר: 84 ילדי/ות בגילאי 4 -5.

תוצאות: ילדים/ות בגילאי ארבע עד חמש הציגו הבניה מינית של שאיפותיהם, כאשר הרוב המכריע מינה תפקידים תעסוקתיים אמיתיים בניגוד לפנטזיה, כשאיפות לחיים הבוגרים. התבנית של שאיפותיהם של בנים ובנות תומכת באופן דיפרנציאלי בהצעותיו של גוטפרדסון.

שורה תחתונה: מגדר משפיע על שאיפות קריירה בגיל צעיר, ילדים/ות שואפים למקצועות ‘גבריים’ או ‘נשיים’ בהתאם למינם/ן.

עבודה מקיפה בנושא הטיה מגדרית בספרי לימוד. מתמקדת ראשית בדיון אודות ההטיה המגדרית בספרי לימוד במדינות מתפתחות (סוריה, הודו ורומניה). לאחר מכן ישנו דיון בהטיה בספרי לימוד אמריקאים, החל משנות ה-70 ועד שנת 2007. בפרקים שלאחר מכן ישנה התייחסות למאבק בהטיה המגדרית בספרי לימוד ובמערכת הלימודים בעולם המתפתח. בנוסף ישנם מקרי בוחן ליוזמות ממשלתיות הנוגעות בהטיה מגדרית בטקסטים באמריקה הלטינית והקריביים ומחקר על הטיה מגדרית בספרי לימוד בהודו וניסיונות של ארגוני חברה אזרחית להתמודד עמה. לבסוף ישנה התייחסות למתרחש בשוודיה ובמדינות הנורדיות.

רקע: המאמר הנוכחי בא בהמשך למחקר אחר, בו נמצא כי כאשר מעוררים סטריאוטיפ בקרב נשים אסייאתיות (סטריאוטיפ נשי/ אסייאתי) ניכרת השפעה על ביצועים במבחן מתמטי. כאשר עוררו את הסטריאוטיפ הנשי הביצועים היו נמוכים יותר וכאשר עוררו את הסטריאוטיפ האסייאתי, הביצועים היו גבוהים יותר.

הניסוי: במחקר הנוכחי, נעשתה הערכה של ביצועים במבחן מילולי, כאשר המשתתפות היו בעלות אותם מאפיינים, נשים אסייאתיות. גם כאן, נעשתה מניפולציה לעירור הסטריאוטיפ, אך הפעם הסטריאוטיפ הוא הפוך, כאשר נשים באופן סטריאוטיפי נחשבות כבעלות יכולות מילוליות טובות.

תוצאות: בהתאם לצפייה, נשים אשר עוררו אצלן את הסטריאוטיפ הנשי הפגינו ביצועים טובים יותר במבחן המילולי מאשר נשים אשר הבליטו אצלן את הסטריאוטיפ האסייאתי.

שורה תחתונה: איום אישוש הסטריאוטיפ משפיע על ביצועים של נשים גם במבחן מילולי, כאשר כאן, ההשפעה היא לטובה כיוון שהסטריאוטיפ חיובי.

סיכום המאמר: “תקרת הזכוכית” הוא כינוי לתופעה בה נשים אינן מיוצגות בדרגים בכירים בארגונים. למרות העליה באחוז הנשים בכוח העבודה, לא נצפתה עליה דומה באחוז הנשים בתפקידי ניהול בכירים. בנוסף, נשים מוגבלות גם בתנועה צידית – לתפקידים המוגדרים “גבריים”.

המאמר סוקר הסברים אפשריים לתופעה ביניהם:

– “עיוורון מגדרי” – הארגון לכאורה עיוור למגדר העובדים, אבל למעשה תפיסות ארגוניות נובעות מתפיסת עולם גברית – הגיון, רציונליות ומשימתיות. עובד אידיאלי מוגדר כולו מעצם התפקיד.

– שעות עבודה – התייחסות למספר שעות העבודה אשר נתפס כמדד למחויבות, למרות שאינו בהכרח קשור לתפוקה והוא מתעדף גברים.

– רציפות קריירה – מהווה יתרון בעבודה, וגם היא מפלה נשים כיוון שלעיתים קרובות הן מחויבות לגידול ילדים.

– ניהול משק הבית – נשים לרוב עדיין אחראיות לניהול הבית בשילוב עבודתן בחוץ כאשר בבית הן עובדות כ-15 שעות בשבוע בממוצע יותר מגברים, מה שמוביל לשחיקה. תופעה זו כונתה גם “משמרת שניה”.

– הגבר עדיין נתפס כמפרנס הראשי ולכן יועדף בקידום.

– מנהיגות – גברים וגם נשים מקשרים מנהיגות עם גבריות ומצד שני, מנהלות המתנהגות באופן “גברי” הן פחות מוערכות.

– קידום הדומה- אנשים נוטים לקדם את מי שדומה להם.

-גוף גברי ונשי – בארגונים, הגוף הגברי המנותק מהולדה נחשב לגיטימי, וביטוי המיניות שלו היא חיובית (בבדיחות נניח) בעוד הגוף הנשי לא. לעיתים החשש ממתח מיני הוא סיבה לדחיקתן של נשים מתפקידים מסוימים (בצבא לדוגמה).

– מיעוט נשי וקשרים אישיים- נשים שכבר מתקדמות נמצאות במיעוט בין המנהלים. בנוסף, נשים מתקשות להשתמש בקשרים חברתיים ולא פורמליים (נטוורקינג).

אי קידום נשים פוגע קודם כל בארגון שאינו מנצל את הפוטנציאל האנושי שיש לו, מפספס את היתרונות שבמגוון נקודות מבט שונות, ועלול לגרום לתסכול של עובדים/ות רבים. עד היום התמקדו בתפיסה שתקרת הזכוכית היא בעיה של נשים, אך למעשה היא גם בעיה של הארגון.

שורה תחתונה: הכותבת סוקרת שורה של סיבות אפשריות ל’תקרת הזכוכית’, הכוללות תרבות ארגונית, חברתית ותפקידים מגדריים ומסיימת בטענה שחוסר הגיוון פוגע לא רק בנשים אלא בארגון כולו.

סיכום המאמר: מספר הנשים בעמדות ניהול גדל אך נשים הן עדיין חלק קטן מהאנשים בעמדות ניהול ומנהיגות. תיאוריות פמיניסטיות שונות מתארות את הקשר בין מגדר ומנהיגות.

גישת הרפורמה: אנשים מצליחים על בסיס כישוריהם. נשים וגברים דומים בעיקרם ויש להכיר בכישוריהם באופן שווה, אך נשים מתקשות להתקדם בגלל דעות קדומות (גם של עצמן). יש לתת לנשים הזדמנות שווה כדי לקבל ייצוג שווה. לפי מחקרים, חברות עם ייצוג מגדרי שוויוני יותר מצליחות יותר. מחקרים שהשוו סגנונות מנהיגות מצאו סגנונות דומים כאשר נשים נטו יותר לאופטימיות והתלהבות וגברים קצת יותר להתמקדות בטעויות.

גישת ההתנגדות: גברים ונשים שונים באופן מהותי, הקושי של נשים להתקדם נובע מהמבנה החברתי הכללי שנותן יתרון לגברים ולא מהתנהגות לאישה. יש לשנות את הסדר הקיים – להעלות את ערך התכונות הנשיות, לאפשר נזילות מגדרית. בעקבות חיברותן יש יתרון לנשים כמנהיגות (נתמך במחקרים). לא האישה צריכה להשתנות, אלא החברה.

גישת ההתקוממות: פירוק של קטגוריית המגדר – יש יותר משני מגדרים. קטגוריות מגדריות מוגדרות על ידי יחסי הכוח. יש להתייחס גם למרכיבים נוספים בזהות – מוצא, עדה (intersectional feminism). למרות שהם נראים נייטרלים, מגדר הוא חלק בלתי נפרד מתהליכים ארגוניים, אשר מותאמים לגברים. הגישה מנתחת טקסטים בשימת לב להטייה המגדרית בהם.

שורה תחתונה: הכותבת סוקרת שלוש גישות תיאורטיות לגבי היחס בין מגדר ומנהיגות: גישת הרפורמה, ההתנגדות וההתקוממות. הגישות נבדלות במקור שהן משייכות לתת-הייצוג של נשים – התנהגות והזדמנויות לנשים, או מבנה חברתי מבוסס גבריות.

מטרת המחקר: המחקר הנוכחי בדק את ההשפעות של היפר-גבריות וחשיפה ליציאה מהתפקיד המגדרי הגברי על כעס ותוקפנות נגד הומוסקסואלים.

אוכלוסיית המחקר: 148 גברים הטרוסקסואליים.

הניסוי: המשתתפים צפו בסרטים ארוטיים בהשתתפות שני זכרים או זכר ונקבה. לפני ולאחר הצפייה בסרט, המשתתפים מילאו שאלון המודד היפר גבריות (היצמדות קיצונית לתפקידי מגדרי גבריים) ורמת אגרסיביות.

תוצאות: מדדי היפר-גבריות גבוהים ניבאו כעס גבוה יותר בקרב גברים שצפו בסרט ארוטי של שני זכרים לעומת סרט של זכר ונקבה. בנוסף, מדדי היפר-גבריות גבוהים ניבאו יחס אלים כלפי גברים הומוסקסואליים, לעומת גברים הטרוסקסואליים, אך רק לאחר צפיה בסרטון ארוטי של שני גברים.

שורה תחתונה: ‘היפר-גבריות’ (היצמדות קיצונית לתפקידים מגדריים גבריים) מקושרת לאגרסיביות ואלימות כלפי נשים וכלפי גברים הומוסקסואלים.

רקע: מחקרים קודמים העלו כי הבדלי המין בתכונות האישיות הם גדולים יותר בתרבויות משגשגות, בריאות ושוויוניות בהן לנשים יש הזדמנויות גבוהות יותר לזו של גברים.

אוכלוסיית המחקר: 17,637 גברים ונשים מ55 מדינות.

הניסוי: דיווח עצמי באמצעות שאלון BFI לבחינת אישיות המשתתף/ת בחמישה מימדים: מוחצנות-מופמנות, הסכמתיות -אנטגוניזם, מוסר עבודה, פתיחות לחוויות ונוירוטיות.

תוצאות: הממצאים היו חוצי תרבות, נשים דיווחו על רמות גבוהות יותר של נוירוטיות, סחיטה, נינוחות ומצפוניות מאשר גברים בכל מרבית העמים. הממצאים מתיישבים עם מחקרים קודמים בהם נעשה שימוש במדידות BFI ומדגימות מוגבלות יותר של מדינות. נמצא כי רמות גבוהות יותר של התפתחות אנושית – כולל חיים ארוכים ובריאים, גישה שווה לידע ולחינוך ועושר כלכלי – היו המנבאים העיקריים ברמה הלאומית להבדלי מין גדולים יותר באישיות. נראה כי שינויים בתכונות האישיות של הגברים הם הגורם העיקרי לשונות בין המינים בין תרבויות. מוצע כי רמות מוגברות של שונות בין המינים נובעות מכך שתכונות אישיות של גברים ונשים מוגבלות פחות ומסוגלות יותר לסטות באופן טבעי במדינות מפותחות. בתנאים חברתיים וכלכליים פחות ברי מזל, ניתן להחליש את הבדלי האישיות המולדת בין גברים לנשים.

שורה תחתונה: רמות גבוהות יותר של התפתחות אנושית – כולל חיים ארוכים ובריאים, גישה שווה לידע ולחינוך ועושר כלכלי – היו המנבאים העיקריים ברמה הלאומית להבדלי מין גדולים יותר באישיות של גברים ונשים.

רקע: בנים ונערים לעיתים קרובות מתנתקים מטיפול בריאותי, במיוחד בהתבגרותם, מה שמגביל את יכולת המערכת הרפואית לענות על צרכיהם הבריאותיים ומביא להחמצת הזדמנויות לחבר אותם למערכת הבריאות עם כניסתם לחיים הבוגרים.

המחקר הנוכחי: במחקר זה, נבדקה היכולת של גורמים הניתנים לשינוי (אמונות על גבריות, תקשורת הורית, חינוך מיני וביטוח בריאות) ובלתי ניתנים לשינוי (גיל, גזע / אתניות ואזור מגורים) לחזות פרוספקטיבית את השימוש בבריאות בקרב מתבגרים גברים.

אוכלוסיית המחקר: 1677 נערים בני 15-19 בארה”ב.

הניסוי: ניתוח פרוספקטיבי של נתוני הסקר הלאומי של נערים מתבגרים, שנערך ברחבי ארצות הברית בשנת 1988 (גל 1, שיעור ההשתתפות: 74%) ובשנים 1990- 1991 (גל 2, שיעור מעקב: 89%). נאספו ונותחו נתונים נוספים, בין היתר ניתוח מדידת תפיסות גבריות בו הנבדקים נשאלו על הסכמתם לגבי היגדים הנוגעים לסטנדרטים גבריים מסורתיים. ההיגדים היו אישיים או כלליים, למשל ‘חיוני לגבר לקבל כבוד מחבריו’ לצד ‘אני יכול להתחבר עם גבר הומוסקסואל’. ציונים גבוהים מייצגים אמונות מסורתיות יותר לגבי גבריות.

תוצאות: בממוצע 1067 (66%) מתוך 1677 מתבגרים בגל 2 דיווחו על בדיקה גופנית בשנה האחרונה. גורמים הקשורים בסבירות נמוכה יותר לבדיקה גופנית כללו מגורים בדרום, במערב התיכון ובמערב; גיל מבוגר; ואמונות גברית מסורתיות יותר. גורמים הקשורים לסבירות גבוהה יותר לבדיקה גופנית כללו תקשורת עם שני ההורים על בריאות הרבייה והיותם מבוטחים. גברים מתבגרים שהיו פעילים מינית או עסקו בהתנהגויות סיכון אחרות לא היו בסבירות גבוהה יותר או נמוכה יותר לבדיקה גופנית.

אמונות לגבי גבריות, תקשורת עם ההורים וביטוח בריאות, היו שלושת הגורמים העיקריים אשר השפיעו על שימוש בשירותי הבריאות בקרב מתבגרים. נמצא כי תפיסה חזקה יותר לגבי גבריות מסורתית מובילה לשימוש פחות במערכת הבריאות, ממצאים אלה תואמים למחקרים שנעשו על גברים בוגרים.

שורה תחתונה: נערים מתבגרים בעלי אמונות מסורתיות לגבי גבריות נוטים להשתמש פחות בשירותי מערכת הבריאות.

מטרת המחקר: הערכת דפוסים בין-לאומיים של צריכת אלכוהול לפי מגדר וגיל.

אוכלוסיית המחקר: מעל 900 גברים ונשים מ35 מדינות.

הניסוי: ניתוח סקרי אוכלוסייה רחבים שנערכו בין השנים 1997-2007, אשר השתמשו בשאלונים סטנדרטים לבחינת הרגלי שתיה. נתונים מגברים ונשים בשלוש קבוצות גיל (18-34, 35-49, 50-65) הראו את השכיחות של שתיינים, שתיינים לשעבר ונמנעים כל החיים; והשכיחות של שתייה אפיזודית בתדירות גבוהה, בנפח גבוה וכבד בקרב שתיינים נוכחיים. בניתוחים נבדקו יחסי מגדר לשיעור שכיחות וכיוון השינויים בשיעורי השכיחות בין קבוצות הגיל.

תוצאות: שתייה כשלעצמה ושתייה בכמויות גדולות נמצאו שכיחות יותר בעקביות בקרב גברים מאשר בקרב נשים, והימנעות בכל החיים מאלכוהול נפוצה באופן קבוע בקרב נשים. בקרב הנשאלים שאי פעם שתו, נשים בכל קבוצות הגיל נטו באופן עקבי להפסיק לשתות מאשר גברים. בקרב שותים קבועים, השכיחות של שתייה בתדירות גבוהה הייתה בעקביות הגדולה ביותר בקבוצת הגיל המבוגרת ביותר, במיוחד בקרב גברים. באופן בלתי צפוי, שכיחות השתייה כשלעצמה לא פחתה בעקביות עם העלייה בגיל, והירידות בכמות שתייה אפיזודית בעלת נפח גבוה וכבד עם העלייה בגיל היו אופייניות יותר באירופה ובמדינות דוברות אנגלית.

שורה תחתונה: צריכת אלכוהול גבוהה יותר בקרב גברים מאשר בקרב נשים.

למרות ניסיונות של דורות ליצירת מרחב חינוכי חף מהטיה מגדרית, היא עודנה חיה ואף מתרחבת באופן מסוים. הפרקטיקות בבתי הספר ממשיכות להסליל בנים ובנות במסלולי חיים שונים, לעיתים רבות מתייחסים אליהם לא כמגדרים שונים אלא כזנים שונים. מורים והורים לעיתים רבות מחמיצים את הסימנים המרומזים של סקסיזם בכיתות. בספר זה נידון הנושא באמצעויות תצפיות ממקור ראשון ומחקרים עכשווים. המחברים מספקים תיאור מעמיק של האופן שבו חינוך לבנות ובנים נפגע מבית הספר היסודי ועד הקולג’, ומציעים עצות פרקטיות למורים והורים שרוצים לחולל שינוי חיובי. הם בוחנים את הנושאים הדוחקים של ימינו – חוסר ההכוונה לתארים מסוימים והסללה לאחרים, השפעת המתקפה נגד השוויון המגדרי, משבר הגבריות, הבדלים מוחיים מגדריים והאם יש כאלו. ספר זה מתעד כיצד ההוראה, נוהלי הבדיקה הנוכחיים וגישות תרבותיות ממשיכות לקצץ את כנפיהם של הנערות והנערים מכל גזע, מעמד חברתי ואתני.

אוכלוסיית המחקר: 186 נשים (גיל ממוצע 19)

רקע: נשים מצליחות פחות מגברים במבחנים מתמטיים ובוחרות פחות במקצועות מתמטיים. נמצא בעבר שתלמידי חטיבת הביניים אשר האמינו שיכולות מתמטיות הן קבועות ,התקדמו פחות מתלמידים שהאמינו שיכולות הן ברות שינוי ותלויות מאמץ (התיאוריה לגבי יחס ליכולת כקבועה או משתנה היא של Carol Dweck). אך גם תלמידות עם ציונים טובים עלולות לא להזדהות עם מתמטיקה ולא לבחור במקצוע ריאלי בעתיד. הזדהות עם תחום מוגדרת כתפיסתו כאטרקטיבי, חשוב, ובעל פוטנציאל חיובי.

הניסוי: המחקר הנוכחי בדק כיצד האמונה לגבי האפשרות לשינוי של יכולת מתמטית משפיעה על ההזדהות של נשים עם מתמטיקה. הנשים שהשתתפו במחקר מילאו שאלון שבדק אמונות לגבי ניתנות לשינוי של יכולת מתמטית, עשו מבחן מתמטי בו הן קיבלו ציון גרוע בלי תלות בהצלחה האמיתית שלהן ובסוף מילאו שאלון הזדהות עם תחומים מתמטיים.

ממצאים: נמצא שאכן, היה קשר מובהק בין האמונה של נשים שיכולת מתמטית היא ניתנת לשינוי, וההזדהות והרצון שלהן לבחור בתחום מתמטי לאחר כישלון. מכאן ניתן ללמוד כי נשים שמאמינות שיכולת מתמטית היא מולדת נמצאות בסיכון גבוה יותר להתרחק מהמקצוע אחרי כישלון, ובכך לשמר את הפער המגדרי בתחום.

שורה תחתונה: נשים שהאמינו שיכולת מתמטית היא מולדת הראו פחות חיבור ועניין במתמטיקה מנשים שהאמינו שניתן לשנות יכולת מתמטית.

אוכלוסיית המחקר: 660 דוקטורנטים/ות במדעי החיים, הרוח והחברה

רקע:נשים מהוות כ – 60% מתלמידי הדוקטורט במדעי הרוח והחברה, אך רק 30-40% במדעי החיים וההנדסה, והן כמעט תמיד רק חלק קטן מהסגל הבכיר באוניברסיטה. האקדמיה נתפסת כמקום אשר בו רק הכישרון וההשקעה משחקים תפקיד ולא המגדר, אך ניתוח של תהליכי הקבלה לאוניברסיטה מגלה כי ישנה העדפה לגברים. מחקרים מצאו שמדעניות מפרסמות פחות ממדענים, אך נראה שהפער הזה קטן עם הזמן.

המחקר הנוכחי בחן יצרנות של דוקטורנטיות ודוקטורנטים במדעי החיים, הרוח והחברה. 660 דוקטורנטים ענו על שאלונים. נמצא כי גברים מפרסמים באופן מובהק יותר מנשים (p<0.05), אבל לא היה הבדל מובהק כאשר הפרסום הוא עם המנחה (כפי שמקובל במדעי החיים). עוד נמצא כי נשים דיווחו על פחות תמיכה כספית או עצות פרקטיות מהמנחה, אך האפקט לא הסביר את ההבדל בכמות הפרסומים. המאמר לא מבדיל בין פרסומים בכתבי עת שונים. שורה תחתונה: דוקטורנטיות מפרסמות פחות מאשר דוקטורנטים, אך ההבדל נעלם כאשר הפרסום הוא בשיתוף פעולה עם המנחה. המאמר לא מצא סיבה נתמכת אמפירית להבדל.

אוכלוסיית המחקר: שתי כיתות ה’ בישראל, כיתה אחת עם מורה יהודיה וכיתה שניה עם מורה דרוזית.

הניסוי: תצפיות בשיעורי מתמטיקה וראיונות עם המורות (מחקר איכותני). החוקרים/ות תיעדו את מספר האינטראקציות שיזמו המורות עם תלמידים מכל מין ומספר האינטראקציות שיזמו התלמידים מכל מין. כמו כן נבחן יחסה של המורה לכל תלמיד/ה על פי המגדר. לאחר מכן נערכו ראיונות עם המורות בנוגע לתוכן הסרטונים ולגבי התפיסות המגדריות שלהם.

תוצאות: נמצאו הבדלים ביחס המורות כלפי בנים ובנות, ציפיותיהן ואמונותיהן לגבי הצלחת בנים/ות בתחום המתמטיקה.

בכיתה עם המורה היהודיה, המורה יזמה יותר אינטראקציות עם תלמידים מאשר תלמידות. יתר על כן, היחס שהופנה כלפי תלמידים התרכז בלימודים ופיתוח היכולת המתמטית שלהם, בעוד שהיחס שניתן לבנות היה פחות תובעני קוגניטיבית ומלווה בסטריאוטיפים מגדריים. למרות שציוני התלמידים והתלמידות במבחנים במתמטיקה היו כמעט זהים, המורה טענה להבדלים ביולוגים בין המינים, והאמינה בתפיסות קונבנציונליות של יתרון גנטי לבנים מבחינת יכולת מתמטית, דבר שהשתקף ביחס שלה כלפי התלמידים/ות.

בכיתה הדרוזית המורה יזמה יותר אינטראקציות עם תלמידות מאשר עם תלמידים (יש לציין כי קיימים חוקים האוסרים על מגע בין זכרים ונקבות בדת הדרוזית). היא תמכה ועודדה אותן יותר מאשר את הבנים. הבדלים אלו נובעים בעיקרם מהמחויבות האישית של המורה לעודד בנות ללמוד ולהצליח, בשל עברה האישי בעדה הדרוזית השמרנית יותר. ציוני הבנות במבחני מתמטיקה היו משמעותית טובים יותר מאשר ציוני התלמידים.

שורה תחתונה: נמצא הבדל ביחס המורות לתלמידים/ות בכיתותיהן. המורה היהודיה הפגינה יחס מועדף כלפי התלמידים לעומת התלמידות, והמורה הדרוזית עודדה יותר את התלמידות לעומת התלמידים.

סיכום המאמר: במהלך בחירות 2009 המגדר שיחק תפקיד מרכזי בקמפיין של ציפי לבני ושל יריביה. במדינות מערביות, נשים באופן קבוע נוטות להצביע באופן ליברלי יותר, אך בישראל לא נצפה הבדל כזה ולכן בתחילת הקמפיין ציפי לבני לא ניסתה לעשות שימוש בנושא המגדרי.

שיטת המחקר – ניתוח תוכן – הכותבות ניתחו 85 כתבות על ציפי לבני שפורסמו לפני הבחירות ב”ידיעות אחרונות” וב”הארץ”. ניכר כי רוב הכתבות התייחסו בענייניות למועמדות של ציפי לבני, אך בשולי הדיון הייתה התייחסות מגדרית וצבעונית. התכונות המצופות ממנהיג הן על פניו לא מגדריות: חוזק, ניסיון, אמינות, יכולת קבלת החלטות, פתיחות, אך בשיח הציבורי רבות מתכונות אלו משויכות לרוב לגברים. במקומות מסוימים הדימויים המשויכים לציפי לבני הם בראש ובראשונה כאישה – כילדה קטנה ותמימה, פטפטנית, רגשנית או תלוית. מצופה ממנה להתנהגות נשית – חמלה, ומבקרים אותה על התנהגות גברית – אסרטיביות, קשיחות. יש התעסקות רבה במראה החיצוני ובצבע שערה הבלונדיני. לקראת סוף הקמפיין יצאה לבני בעצמה בקמפיין שהדגיש את הנשיות שלה בעקבות מחאה נשית טבעית על ההתייחסות השוביניסטית כלפיה. היא הוצגה כמנהיגה של פוליטיקה חדשה – נקייה ולא מושחתת.

שורה תחתונה: הכותבות סוקרות את ההתייחסות המגדרית לציפי לבני בקמפיין הבחריות של 2009.

רקע: מחקרים מראים שככל שאנשים בקבוצה מדברים יותר כך הם נתפסים כבעלי יותר כוח ושאנשים שנתפסים כבעלי יותר כוח נוטים לדבר יותר.

מחקר 1: נמדד הזמן שכל סנטור/ית בסנט האמריקאי דיבר/ה בתקופה מסוימת. הציון לעמדת הכוח ניתן לפי כמה מדדים הכוללים את הועדות שהסנטורים נמצאים בהם ואת התקציבים שהם קיבלו. נמצא קשר מובהק בין כוח וזמן דיבור אצל הגברים אבל לא אצל הנשים (קורלציה ממוצעת אצל גברים 0.57, אצל נשים: 0.28. יש פחות נשים בסנאט וזה גם משפיע על מובהקות הקשר). לא נמצא אפקט מובהק של מגדר על זמן דיבור (במדגם הזה לא היה הבדל בעמדות הכוח בין הנשים והגברים).

מחקר 2: בדק קשר סיבתי: נתנו לנבדקים לדמיין שהם חלק מצוות בעבודה. לחלק אמרו שהם בעלי הכי הרבה כוח בצוות, ולחלק אמרו שהם בעלי הכי מעט כוח. נתנו לנבדקים שאלון לגבי כמה זמן הם ידברו בפגישה, האם הם חוששים מהתגובות לדיבור ומה המטרה שלהם בפגישה. נמצא שהייתה אינטראקציה משמעותית בין מגדר לכוח, כך שגברים בעלי כוח תכננו לדבר יותר, בעוד שנשים בעלות כוח תכננו לדבר באותה כמות כמו נשים בלי כוח. נמצא שהחשש מתגובות שליליות הסביר מדוע נשים בעמדות כוח לא דיברו יותר.

מחקר 3: בדק האם באמת יש תגובות שליליות כלפי נשים שמדברות הרבה: נבדקים קראו ביוגרפיה של מנכ”ל/ית שמדבר/ת הרבה/מעט בפגישות. נבדקים דירגו את המנכ”לים לפי יכולת המנהיגות שלהם. מנכ”ל שדיבר הרבה קיבל ציונים טובים יותר גם ממנכ”ל שדיבר מעט וגם ממנכ”לית שדיברה הרבה, בעוד שמנכ”לית שדיברה הרבה קיבלה ציונים נמוכים יותר ממנכ”לית שדיברה מעט. גברים ונשים נתנו דירוגים דומים. בסוף המאמר מוזכרת הילארי קלינטון וסיור “שעת ההקשבה” שהיא עשתה כחלק מקמפיין הבחירות לסנאט, הקמפיין שלה הצליח, אבל קשה לדמיין שהוא היה עובד עבור גבר. מצפים מנשים להקשיב ומגברים לדבר.

שורה תחתונה: גברים בעמדות כוח ובהקשר של כוח נוטים לדבר יותר, בעוד שאצל נשים לא נמצא אפקט. ההבדל מוסבר בכך שנשים חוששות מתגובות שליליות אם ידברו הרבה. חשש שנמצא מוצדק לפי המחקר השלישי שהוצג במאמר, בו מנכל”ית שדיברה הרבה קיבלה את הדירוג הנמוך ביותר.

מחקר זה עושה שימוש במטה אנליזה על מנת לנתח הבדלים מגדריים במחקרים עכשויים אודות ביצועים במתמטיקה. ראשית ישנו ניתוח של 242 מחקרים שפורסמו בין 1990 ו-2007 שמייצגים אוכלוסיית מחקר של 1,286,350 אנשים. לפי ניתוח זה, d=0.05, שמעיד כי אין כלל הבדלים מגדריים, והשונות היא 1.08. שנית, נערך ניתוח נתונים מתוך מערכי נתונים גדולים מבוססים על מדגמים הסתברותיים של מתבגרים אמריקאים לאורך 20 שנה. גודל האפקט של ההבדלים המגדריים הוא בין -0.15 ל- +0.22. יחס השונות נע בין 0.88 ל1.34. יחד, הממצאים הללו תומכים בהשקפה כי ביצועיהם של גברים ונשים במתמטיקה זהים.

אוכלוסית המחקר – סטודנטים וסטודנטיות אמריקאים בקורס מבוא לפיזיקה, המבקשים להתמחות במקצועות STEM (כלומר, בעלי מוטיבציה לתחום והצלחה קודמת בו). הסטודנטים/ות חולקו לשתי קבוצות: קבוצת ניסוי וקבוצת בקרה.

הניסוי – כל משתתף/ת בקבוצת הניסוי ביצע/ה מטלה של 10-15 דקות במהלכה הסטודנט/ית כותב/ת על הערכים החשובים לו/ה. הערכים החשובים נבחרים על ידו/ה מתוך רשימה (למשל, מע’ יחסים עם משפחה או צבירת ידע) וכן כותב/ת מדוע הערכים האלו חשובים לו/ה. לסטודנטים/ות בקבוצת הבקרה לא נעשתה התערבות כלשהי.

המטלה ניתנה בשבוע הראשון ובשבוע הרביעי של הקורס. הסטודנטים/ות וצוות ההוראה לא היו מודעים למטרת המטלה וכן צוות ההוראה לא היה מודע להשתייכות התלמידים – אם לקבוצת הניסוי או לקבוצת הבקרה.

תוצאות – הסטודנטים/ות בקבוצת הניסוי הראו פער קטן יותר בין גברים ונשים באופן משמעותי, בבחינות הקורס וכן בבחינה המודדת למידה של קונספטים בפיזיקה. את צמצום הפער ניתן לייחס בעיקר לעלייה בציוני הנשים. בייחוד בלטה העלייה מציון “C” לציון “B” בקרב הנשים.

הכלי (כלומר שימוש במטלה כפי שתואר בניסוי) נמצא אפקטיבי במיוחד אצל נשים אשר מזדהות עם הסטריאוטיפ לפיו גברים מצליחים יותר מנשים בפיזיקה.

הכלי נמצא מועיל מעבר למאמצים נוספים שננקטו בקורס לצמצום פערים.

עוד נמצא, שהכלי מועיל גם בצמצום פערים של מיעוטים אתניים.

מדוע הכלי אפקטיבי? במאמר המקורי, בו השתמשו בכלי לצמצום פערים של מיעוטים, הציעו שהמטלה מסייעת לאישוש העצמי ובכך מעלה את הערך העצמי ומפחיתה את הלחץ בסביבה מאיימת.

שורה תחתונה: שימוש בכלים לאישוש עצמי מצמצם את השפעת איום הסטריאוטיפ.

סיכום המאמר: ההנחה העומדת בבסיס פרסומים פופולריים ומדעיים על הבדלי מין במוח היא שמוחות אנושיים יכולים ללבוש אחת משתי צורות “זכר” או “נקבה”, וכי ההבדלים בין שתי צורות אלה עומדות בבסיס ההבדלים בין גברים ונשים באישיות, קוגניציה, רגש והתנהגות. הבדלי מין מתועדים במבנה המוח נלקחים בדרך כלל כדי לתמוך במבט דימורפי זה של המוח. עם זאת, נתונים נוירואנטומיים מגלים שמין מקיים אינטראקציה עם גורמים אחרים משלב הרחם ולאורך החיים כדי לקבוע את מבנה המוח, וכי מכיוון שהאינטראקציות הללו מורכבות, התוצאה היא מוח רב-מורפי ולא דימורפי. כותבת המאמר טוענת שמוחות אנושיים מורכבים מפסיפס הטרוגני המשתנה ללא הרף של מאפייני מוח “זכריים” ו”נקביים “(במקום להיות כולם” זכרים “או כולם” נקביים “) שלא ניתן ליישר אותם ברצף בין “מוח זכר” ו”מוח נשי “. יתר על כן, ישנם הבדלי מין בכיוון השינוי בפסיפס המוח בעקבות אירועים סביבתיים ספציפיים המובילים להבדלי מין בהפרעות נוירופסיכיאטריות.

שורה תחתונה: המוח האנושי הוא פסיפס משתנה של תכונות גבריות ונשיות הנמצאות ברמות שונות ומגוונות במוחות נקביים וגבריים.

אוכלוסיית המחקר: 79 מתלמדים להיות נהגי מוניות בלונדון.

רקע: מי שרוצה להיות נהג מונית בלונדון, נדרש לזכור את מפת הכבישים המרוכבת של העיר. על מנת לקבל הסמכה לנהיגה במונית, המתלמדים נדרשים ללמוד במשך 3-4 שנים את מתווה העיר.

הניסוי: נעשתה הערכה של מוחם וזכרונם של חניכים לפני ואחרי אימונים ארוכים אלו.

תוצאות: למידה של המפה המסועפת של רחובות לונדון קושרה לעליה בגודל ההיפוקמפוס, האזור המוחי האחראי על ניווט במרחב. עליה זו נמצאה רק אצל מי שהוסמך, כלומר עבר את הבחינה וקיבל אישור לנהיגה במונית בלונדון. ההסמכה המוצלחת הייתה קשורה גם לשינויים בפרופיל זיכרון.

שורה תחתונה: למידה מאפשרת שינוי במבנה המוח.

רקע: הומוסקסואליות ונון קונפורמיות מגדרית נמצאו קשורים לרמות רווחה נפשית נמוכות. אך ישנו קשר גם בין הנטייה המינית ואי ההתאמה לציפיות המגדר, על כן במחקר זה נעשתה הפרדה במדידת השפעתן על רמות רווחה נפשית.

אוכלוסיית המחקר: 230 נערות ו245 נערים בגילאי 16-20 בניו יורק.

הניסוי: שאלוני דיווח עצמי.

תוצאות: נמצא שאי התאמה (נון קונפרומיות) לתפקידי מגדר, בילדות ובגיל ההתבגרות, קשורה לרמות רווחה עצמית נמוכות. נטייה מינית או היות זכר או נקבה לא היוו מנבאים לרמות לרווחה עצמית. תוצאות אלו מרמזות שאי התאמה מגדרית רלוונטית יותר בהשפעתה על בריאות נפשית מאשר נטייה מינית.

שורה תחתונה: נון-קונפורמיות מגדרית, בקרב גברים ונשים, היא הגורם המתווך בקשר בין אוריינטציה מינית הומוסקסואלית לבין רמות רווחה נפשית נמוכות.

אוכלוסיית המחקר: 3,212 תלמידים/ות בגיל 15 בממוצע ו221 מורים/ות.

הניסוי: החוקרים/ות בחנו באמצעות שאלוני הערכה, את ההשפעה של מגדר המורה והתלמידים/ות וגיל המורה על המזג הנתפס על ידי המורה, ותפיסת היכולת החינוכית והלימודיות של התלמיד/ה, והאם יש קשר מגדרי משמעותי זהה או שונה בין מורים/ות לתלמידים/ות בקשר זה.

תוצאות: נמצא כי בנים נתפסים ע”י מורים/ות, עם מזג שלילי יותר ויכולת למידה ירודה יותר מאשר בנות. אך כאשר מבחינים בין מורים למורות, נמצא כי מורים נוטים לתפוס בנים באופן חיובי יותר מאשר בנות.

שורה תחתונה: דירוג המורים/ות השתנה באופן שיטתי לפי המגדר והגיל של המורה, ומגדר התלמיד/ה. הטיה זו עשויה להשפיע על ציוני בית הספר ויש לקחת זאת בחשבון בהכשרת המורים/ות.

אוכלוסיית המחקר: 39 גברים ו37 נשים.

רקע: משערים שאחת הסיבות למיעוט הנשי בעמדות ניהול היא שנשים, בניגוד לגברים, נמנעות מסביבה תחרותית.

ניסוי: המחקר הנוכחי בודק את ההשפעה של תחרות בקבוצה מול תחרות ביחידים על הבחירה להיכנס לתחרות. נבדקים קיבלו מטלה חשבונית ויכלו בשלבים שונים בניסוי לבחור האם לקבל תשלום קבוע עבור כל פתרון, או לקבל תשלום רק במידה והם פותרים יותר שאלות מאדם אקראי/קבוצה אקראית.

ממצאים: בבחירה להיכנס לתחרות לבד נמצא שגברים בעלי כישורים גבוהים בוחרים כמעט תמיד להיכנס לתחרות (בחירה הגיונית), וגברים בעלי כישורים נמוכים בוחרים גם לעיתים קרובות להיכנס לתחרות (בחירה לא הגיונית), אך נשים נמנעות מהתחרות, גם כאשר הכישורים שלהן גבוהים (כאשר ההימנעות היא הגיונית רק עבור בעלות הכישורים הנמוכים). בנוסף, כאשר כולם היו בתנאי תחרות, נמצא כי גברים מצליחים יותר מאשר בתנאי הלא תחרותי, אך אצל נשים אין הבדל. עוד נמצא כי בממוצע, גברים מדרגים את עצמם גבוה יותר מנשים. כאשר הציעו למתחרים להכניס לתחרות משימה שכבר ביצעו ההבדל בין גברים ונשים בבחירה להיכנס לתחרות קטן משמעותית. ניתן ללמוד מכך שהרבה מההבדל המגדרי הוא בכך שגברים מעדיפים לפעול בסביבה תחרותית יותר מנשים. כאשר התחרות היא בזוגות, בצימוד עם אדם אקראי בקבוצה, נשים בוחרות להיכנס בערך באותה במידה (מעט יותר), וגברים, בעיקר כאלה בעלי כישורים גבוהים, מעדיפים להיכנס הרבה פחות, כך שאין הבדל מגדרי בכניסה לתחרות. כאשר התחרות היא בצימוד עם אדם בעל כישורים דומים, גברים בעלי כישורים גבוהים חוזרים לבחור להיכנס לתחרות, בדומה לתחרות לבד. לכן – דרך לשמור על רמת המתחרים יחד עם איזון מגדרי, היא תחרות בקבוצות בה מובטח למתחרים שבני הקבוצה נבחרים כך שהם בערך באותה הרמה.

שורה תחתונה: כאשר התחרות היא אישית, גברים יעדיפו ונשים ימנעו מלהתחרות. כאשר התחרות היא קבוצתית בצימוד אקראי, גברים בעלי כישורים גבוהים יימנעו מלהתחרות ואצל נשים אין הבדל. כאשר התחרות היא קבוצתית בצימוד לפי כישורים, גברים בעלי כישורים גבוהים שוב מעדיפים להתחרות.

אוכלוסיית המחקר: 165 נשים וגברים באוניברסיטה בארה”ב.

ניסוי: המשתתפים/ות נבחנו לגבי התפיסות הישירות והחבויות שלהם/ן, כלפי סטריאוטיפים מגדריים וקישורם לתחומי מדעים מדויקים/ מדעי הרוח ולגבי זהות מגדרית.

התפיסות החבויות (הלא מודעות) נבדקו באמצעות מבחן אסוציאציות חבויות שבוחן דיוק ומהירות תגובה לצימוד של גבר-מדעים מדויקים ונשים-מדעי הרוח ולהיפך. ושאלון זהות מגדרית כלפי עצמי וכלפי אחרים/ות.

התפיסות הישירות נבדקו באמצעות שאלון הבוחן את מידת הרצון לבחור בלימודים ומקצוע הקשורים למדעים מדויקים או למדעי הרוח.

תוצאות: גברים היו בעלי סיכוי גבוה יותר לכוון ללמוד/להתמקצע בתחומי המדעים המדויקים, ואכן הפער הזה בכוונה היה מותאם לתפיסות הסטריאוטיפיות החבויות (התפיסה של גבר – מדעים מדויקים לעומת אישה- מדעי הרוח). עוד נמצא, שזהות מגדרית מרומזת מיתנה את הקשר בין סטריאוטיפים נשיים לתוכניותיהן האקדמיות, כך שסטריאוטיפים חבויים ניבאו את כוונת הלימודים רק עבור נשים שהזדהו עם הסטריאוטיפ הנשי באופן לא מודע.

שורה תחתונה: ממצאי המחקר ממחישים כיצד הבנה של תפיסות לא מודעות, המבוססות על סטריאוטיפים נלמדים לגבי גברים ונשים, יכולה להאיר את הפערים והשונות בבחירת מקצועות בין גברים ונשים.

אוכלוסיית המחקר: 75,000 גברים ונשים מתחת לגיל 65.

הניסוי: חלק אחד מהניסוי כלל ניתוח של 700 מיליון מילים, ביטויים ונושאים שנאספו מחשבון הפייסבוק והטוויטר של משתתפי/ות המחקר. החלק השני כלל מילוי שאלוני אישיות של דיווח עצמי על ידי המשתתפים/ות.

תוצאות: נמצא שיש הבדלים באופן הביטוי בין גברים ונשים. נמצא שנשים עושות שימוש רב יותר מגברים במילים רגשיות, החל מהפועל “לאהוב” דרך “אני מתרגשת!” וכלה בסמלים של לבבות וסמיילי. גברים, לעומתן, משתמשים הרבה יותר בקללות, בשמות מדויקים של אובייקטים, למשל דגם מסוים של קונסולת משחקים, ובאופן כללי בשפה גסה בהרבה. בנוסף לכך, גברים הרבו להשתמש במילת השייכות “שלי”, המעידה על בעלות, כאשר הם התייחסו לבת הזוג שלהן בכל הגרסאות האפשריות (“אשתי”, “החברה שלי”, “בת הזוג שלי”, “האקסית שלי”, “גרושתי”), לעומת נשים שנטו להשתמש במילה הכללית (“הבעל”, “האקס”) או התייחסו אליו בשמו הפרטי.

שורה תחתונה: נמצא הבדל באופן הביטוי של גברים ונשים ברשתות חברתיות.

אוכלוסיית המחקר: 129 מורים/ות לעתיד (80 בוגרים/ות) אשר נרשמו לקורס חינוך מתמטי.

הניסוי: ניתנה למשתתפים/ות משימה לכתוב את המחשבות של תלמיד ותלמידה ביסודי על נושא המתמטיקה ולאייר את הבעת הפנים של התלמיד/ה. עבור כל מורה לעתיד, נותחו הבעת הפנים והמחשבות שהם מילאו בתמונה וסווגו כחיובי, נטרלי או שלילי.

ממצאים: נמצא כי 58% מהמורים/ות הציגו את הילד באופן חיובי לעומת 44% מהמורים/ות שהציגו את הילדה באופן חיובי. כמו כן נמצא גם כי 76% מאלו שהציגו את הילדה באופן שלילי, הציגו את הילד באופן חיובי. לעומת זאת, רק 40% ממורים/ות לעתיד שהציגו את הילדה באופן חיובי, הציגו את הילד באופן שלילי.

גם בוגרי/ות תואר (59%) וגם סטודנטים/ות (57%) הציגו את הילד באופן חיובי. מעט יותר סטודנטים/ות (29%) הציגו את הילד באופן שלילי מאשר בוגרי תואר (25%).

56% מבוגרי התואר, בהשוואה ל27% מהסטודנטים/ות הציגו את הילדה באופן חיובי. 29% מבוגרי התואר, בהשוואה ל45% מהסטודנטים/ות הציגו את הילדה באופן שלילי.

לאורך הקורס הסטודנטים/ות שינו את התפיסה האישית לגבי בנים לחיובית יותר, לעומת זאת, הגישה כלפי בנות לא השתנתה באופן משמעותי.

שורה תחתונה: החוקרות הסיקו כי מורים/ות לעתיד, בפרט כאלו שהם עדין סטודנטים/ות, מחזיקים בדעות מסורתיות על מגדר.

אוכלוסיית המחקר: סטודנטיות בקולג’ ציבורי מצפון אמריקה. 48 משתתפות בניסוי הראשון, 56 משתתפות בניסוי השני.

הניסויים: בניסוי הראשון הסטודנטיות חולקו לשתי כיתות ובכל כיתה נערך דיון, מלווה במורה זכר, על ידי שני סטודנטים בנושא קריירה. במהלך הדיון, אחד הסטודנטים העיר הערה סקסיסטית בנוגע ליכולת של בנות להבין מתמטיקה. בכיתה אחת המורה התערב ובכיתה השנייה המורה לא התערב. לאחר מכן נערכו שאלונים ממוחשבים לסטודנטיות שהשתתפו בדיונים, בהם הסטודנטיות דירגו את טיב המורה, תיארו אותו ודירגו עד כמה הן מרגישות שיש מרחב בטוח בכיתה.

תוצאות הניסוי הראשון הראו כי הסטודנטיות תפסו את המורה שהתעמת מול הערות הסקסיסטיות באופן חיובי יותר. יתרה מכך, תפסו את המורה שהתעמת כבעל פחות דעות קדומות מאשר המורה שלא התעמת. הן גם דיווחו כי ירגישו יותר בנוח בכיתה עם המורה שהתעמת מאשר המורה שלא התעמת. כמו כן, כאשר הסטודנט העיר הערה סקסיסטית, הוא נתפס בצורה שלילית יותר בדיון עם מורה שהתעמת מאשר עם מורה שלא התעמת, אך באופן מפתיע כאשר ההערה נאמרה ע”י סטודנטית היא נתפסה כפחות שלילית עם מורה מתערב מאשר עם מורה שלא התערב. בנוסף, כאשר הייתה התערבות ע”י המורה, הסטודנטיות דיווחו על עצמן כפחות סקסיסטיות מאשר כשלא הייתה התערבות מצד המורה. מחקר זה הראה כי התערבות המורה יכולה להפחית את הסקסיזם אצל הסטודנטיות.

הניסוי השני שנערך היה כמעט זהה לראשון, אך עם כמה שינויים: ראשית, המחקר השווא בין מצב בו המורה מתערב כאשר הערה סקסיסטית נאמרת לבין מצב בו אחד הסטודנטים שהנחו את הדיון מתערב. כך ניתן היה למדוד את ההשפעה של סמכות על הסיטואציה. המחקר נערך באותו אופן כמו המחקר הראשון, רק שבכיתה אחת המורה הגיב ברגע שנשמעה הערה סקסיסטית, ובכיתה השנייה הסטודנט הנוסף הגיב כאשר נשמעה הערה סקסיסטית. השינוי השני שנערך היה בניסוח רשמי יותר לתגובה של המורה וניסוח המתאים לאופי התלמיד.

תוצאות הניסוי השני הראו כי המורה/הסטודנט נתפסו באור חיובי יותר כאשר הם הגיבו על ההערה מאשר מישהו אחר. לא נמצאו הבדלים בדיווח על סקסיזם אצל הסטודנטיות כאשר המורה התערב לבין כאשר הסטודנט התערב.

שורה תחתונה: תגובת מורה להערות סקסיסטיות בכיתה מעלה את רמת הנוחות של התלמידות בכיתה.

אוכלוסיית המחקר: 48 תינוקות בגילאי 5 -4 חודשים (מחצית בנים ומחצית בנות), 12 גברים ו 12 נשים .

רקע: מחקרים מראים שכבר כמעט מהלידה בנות מעדיפות להסתכל על פנים ובובות ובנים על חפצים.

הניסוי: המחקר הנוכחי בדק הבדלים מגדריים בתינוקות בני 4-5 חודשים. הראו לתינוקות תמונות של בובות (של נשים), תמונות של נשים, מכוניות צעצוע ומכוניות אמיתיות. הם הסתכלו על שתי תמונות בכל פעם, כל תמונה מקטגוריה אחרת. לא נמצא הבדל מגדרי מובהק סטטיסטית בהעדפות. רוב התינוקות העדיפו פנים של נשים ובובות על פני מכוניות. כשחזרו על הניסוי עם תמונות של גברים, בובות (של גברים), תנורי צעצוע ותנורים אמיתיים, שוב התינוקות העדיפו פנים על פני תנורים, והפעם אצל הבנות ההעדפה הייתה חזקה יותר באופן מובהק. כשחזרו על הניסוי עם מבוגרים, גברים העדיפו פנים של נשים אמיתיות על פני תמונות אחרות, ונשים, העדיפו פנים של גברים אמיתיים על פני תמונות אחרות.

התוצאות מחלישות את הטענה שההבדלים בהעדפות אצל ילדים הם מולדים (אבל כמובן שצריך להתחשב גם בכל הספרות שכוללת מאמרים שמצאו הבדלים אצל תינוקות).

שורה תחתונה: תינוקות בני 4-5 חודשים העדיפו להתבונן בפנים (אמיתיים או של בובה) על פני חפצים. ההעדפה הייתה רק קצת יותר חזקה אצל בנות. התוצאות מראות הבדלים קטנים יותר ממחקרים קודמים ומחלישות את הטענה שהבדלים בין בנים ובנות בהעדפות של צעצועים הם מולדים.

רקע: למרות המאמצים לגייס ולשמר יותר נשים, קיימים פערים מגדריים בתחומי המדע האקדמי. מחקר רב הוכיח כי ישנה הטיה מגדרית בקבוצות דמוגרפיות רבות, אך טרם נחקר אם סגלי מדעים מפגינים הטיה נגד סטודנטיות, שיכולה לתרום להבנת הפער המגדרי בתחומי מדע אקדמי.

אוכלוסיית המחקר: 127 פרופסורים/ות לביולוגיה, כימיה ופיזיקה מאוניברסיטאות עתירות מחקר.

הניסוי: המשתתפים/ות התבקשו להעריך מועמד/ת לתפקיד ניהול מעבדת מדעים. כל המשתתפים/ות קיבלו מידע זהה, שהוקצה לשמו של זכר (63 מועמדים) או נקבה (64 מועמדות). מין התלמיד/ה היה המשתנה היחיד ששונה בנתונים. המשתתפים/ות התבקשו לדרג את יכולת התלמיד/ה וכושר שכירותו, כמו גם את גובה השכר וכמות ההדרכה שהם היו מציעים/ות לתלמיד/ה.

תוצאות: המשתתפי/ות דירגו את המועמד הזכר כמיומן יותר וניתן יותר לעבודה משותפת מאשר המועמדת הנקבה. בנוסף לכך, למועמד הזכר הציעו עבודה בשכר התחלתי גבוה יותר והציעו יותר חונכות בקריירה. מין המשתתפי/ות מהסגל לא השפיע על התגובות, כך שהסביבה הנשית והגברית עלולה להיות מוטה באותה מידה נגד הסטודנטית. ניתוחי גישור הצביעו על כך שהסטודנטית נתפסה כפחות מוכשרת ועל כן כבעלת סיכוי נמוך יותר להתקבל לעבודה. תוצאות הניסוי מראות כי התערבויות המתייחסות להטיות מגדריות בפקולטה עשויות לקדם את המטרה להגדיל את השתתפותן של נשים במדע.

שורה תחתונה: ישנה הטיה מגדרית בקרב סגל מחקר אקדמי לטובת גברים

רקע: מחקרים רבים בדקו את נושא ההטיה מגדרית והנטייה לייחס הסברים שונים לביצועים של סטודנטיות אל מול סטודנטים במתמטיקה. בעוד שההצלחות של הבנים במתמטיקה מיוחסות ליכולת, אלו של הבנות מיוחסות למאמץ. לעומת זאת, הכשלונות של בנים במתמטיקה מיוחסים לחוסר מאמץ, וכשלונן של בנות מיוחס לחוסר יכולת. מטרת המחקר: לבדוק האם הטיה זו בקרב מורים למתמטיקה בבית הספר העל יסודי יכולה להיות מופחתת לאורך זמן באמצעות אימוץ תיאוריה של אינטיליגנציה מצטברת. התוצאות: בתחילה, מורים ביצעו את ההטיה הצפויה בהתייחסות לתלמידים המצטיינים שלהם במתמטיקה. לאחר חשיפה לגירויים, מורים בקבוצת הניסוי והן בקבוצת הביקורת הפחיתו את ההטיה. באופן בלתי צפוי, מורים במגוון תנאים הראו סוג של פיצוי על ההטיה על ידי הפיכת ייחוס סטריאוטיפי של הצלחות וכשלונות של בנות ובנים. בנוסף, החזרה אל ההטיה (relapse) קרתה רק כשנה לאחר מכן. ממצאים מצביעים על הפוטנציאל לשנות הטיה מגדרית ייחודים, אבל גם על האתגרים להשגת שינוי ארוך טווח בהקשרים בית ספריים ולשימת דגש על מאמץ מעבר ליכולת בביצועים במתמטיקה.

סיכום המאמר: האם גברים ונשים שונים זה מזו או דומים זה לזו, זו שאלה שהתלבטו לגביה במשך למעלה ממאה שנה. מאמר זה סוקר תיאוריות עיקריות שנועדו להסביר הבדלים מגדריים: תיאוריות אבולוציוניות, תיאוריית למידה חברתית קוגניטיבית, תיאוריה חברתית-תרבותית ותיאורית ערך הציפייה ומחקרי מטה אנליזה שנערכו לאורך השנים לגבי הבדלים בין המינים.

הפסיכולוגיה האבולוציונית התמקדה באופן שבו ההבדלים בין המינים הפסיכולוגיים הם פרי הבחירה האבולוציונית, מתוך הנחה שהתנהגויות שונות מתאימות לגברים בהשוואה לנקבות. שני מושגים מרכזיים לטיעון הם: בחירה מינית והשקעת הורים. לטיעונים אלו, ששמים את האישה כמטפלת העיקרית בילדיםות, ייתכנו השלכות לגבי ייצוג של נשים במרחבים ציבוריים. מחקרים שנערכו בנושא הראו תוצאות שתומכות בהבדלים בין המינים יחד עם תוצאות שתומכות בדמיון בין המינים.

תיאוריית למידה חברתית קוגניטיבית מסבירה את ההבדלים המגדריים הפסיכולוגיים כתוצאה של חיזוקים ועונשים על התנהגות של ילדים/ות ומבוגרים/ות כאחד והנטייה לחיקוי מודלים של אותו מין. קיימות עדויות רבות לתהליכים שצוינו על ידי תורת הלמידה החברתית. למשל, מסוגלות עצמית, מרכיב קוגניטיבי המתייחס לאמונה של אדם/אישה בעצמו או ביכולת לבצע משימה מסוימת. מסוגלות עצמית עשויה להיות חשובה בהסבר של השפעות מגדריות מסוימות. לדוגמה, למרות שהביצועים במתמטיקה של בנות שווים לאלו של הבנים, בדרך כלל יש פער מגדרי רחב יותר בתחושת המסוגלות העצמית במתמטיקה (לטובת הבנים). תחושת מסוגלות עצמית חשובה בעיצוב החלטות של א/נשים האם לקחת על עצמם/ן משימה מאתגרת, כמו התמחות במתמטיקה.

תיאוריה חברתית-תרבותית, הטענה המהותית של תיאוריה זו היא שחלוקת העבודה של החברה לפי מגדר מניעה את כל ההבדלים המגדריים הפסיכולוגיים האחרים. הבדלים פסיכולוגיים מגדריים נובעים מהסתגלות או התאמות של א/נשים למגבלות או להזדמנויות הייחודיות למין שלהם בחברה שלהם. התיאוריה מכירה בהבדלים ביולוגיים בין גברים ונשים, כמו הבדלים בגודל וחוזק ויכולתן של נשים להריון והנקה. לטענת התיאוריה, ההבדלים הללו תרמו היסטורית לחלוקת העבודה לפי מין. גודלם ועוצמתם הגדולים של גברים הביאו אותם לפעילות כמו לוחמה, שהעניקו להם מעמד ועושר גדולים יותר, כמו גם כוח על נשים. ברגע שגברים היו בתפקידים אלה של עוצמה רבה יותר, התנהגותם הפכה דומיננטית יותר, והתנהגותן של נשים הפכה להיות כפופה יותר. המשימה של הנשים לתפקיד הטיפול בילדים/ות הובילה אותן לפתח תכונות כמו טיפוח וכישרון למערכות יחסים. תיאוריה זו היא החדשה ביותר מהתיאוריות הנסקרות במאמר זה, ועדויות לאישושה מצטברות.

תיאוריית ערך הציפייה טוענת שישנן שתי קטגוריות של גורמים התורמות להחלטת של איש/ה לבצע משימה מאתגרת, כמו הרשמה למגמת מתמטיקה בתיכון: ציפיות (ציפיות להצלחה במשימה) וערכי משימה (למשל, עניין במשימה, שימושיות המשימה למטרות נוכחיות או עתידיות). גורמים רבים משפיעים על ציפיות וערכים אלו. לדוגמה, הצלחה של נערה במתמטיקה עשויה להיות מושפעת מתפיסתה העצמית בנוגע ליכולתה המתמטית, חוויות הישגי עבר, אמונות והתנהגויות של סביבתה הקרובה (למשל, הורים המאמינים שהנדסה תהיה קריירה טובה עבור בתם), וגם הסביבה הסוציו-תרבותית הרחבה יותר (למשל התפלגות מגדרית במקצוע זה). מודל זה זכה לתמיכה אמפירית רחבה. תיאוריית זו יעילה במיוחד למשל בזיהוי המערך הרחב של גורמים התורמים לייצוג חסר של נשים בקריירות STEM. יתר על כן, היא מזהה נקודות בהן התערבויות עשויות להיות יעילות לקידום שינוי.

השערת קווי הדמיון בין המינים קובעת כי גברים ונשים דומים ברוב המשתנים הפסיכולוגיים אך לא כולם. הסקירה הנוכחית מצאה עדויות רבות לתמיכה בדמיון מגדרי, מסקירה של 46 מטה-אנליזות של מחקרים על הבדלים מגדריים פסיכולוגיים.

רקע: השכיחות, גיל ההופעה והסימפטומטולוגיה של מצבים נוירופסיכיאטריים רבים, שונים בין גברים ונשים. כדי להבין את הגורמים וההשלכות של הבדלי המין חשוב לקבוע היכן הם מתרחשים במוח האנושי. מחקר זה הוא מטה-אנליזה ראשונה ועולמית על הבדלי מין אופייניים במוח.

ממצאים: נמצא כי בממוצע לגברים נפח מוחי גדול יותר מאשר נקבות. הבדלי המין האזוריים בנפח וצפיפות הרקמות כוללים את האמיגדלה, ההיפוקמפוס והאינסולה, אזורים שידוע כי הם מעורבים במצבים נוירופסיכיאטריים מוטי-מין. יחד, תוצאות אלה מציעות אזורים המועמדים לבחינת ההשפעה הא-סימטרית שיש למין על המוח המתפתח, ולהבנת מצבים נוירולוגיים ופסיכיאטריים מוטי-מין.

אוכלוסיית המחקר: מוריםות לכיתה ז’ בקנדה (3 מורים, 18 מורות)

הניסוי: גליוני ציונים מזויפים של 24 תלמידים בסוף כיתה ז’ הוצגו למורים/ות, הגיליונות היו שונים בציונים, מין, גזע ורקע סוציו-אקונומי. על כל מורה היה לבחון את הפרופילים ולשבץ את התלמידים/ות לכיתות בשלוש רמות שונות.

ממצאים: רק מורה אחת קיטלגה את התלמידים/ות בצורה מדוייקת לפי ההישגים האישיים לשלוש רמות. חמישה מורים/ות קיטלגו את התלמידים/ות רק לשתי רמות לפי הישגים. ארבע מורים/ות לא התחשבו בהישגי התלמידים/ות ושיבצו את כל התלמידים/ות לרמה הבינונית. אצל שליש מהמורים/ות ניכר שהייתה הטיה בשיבוץ, כאשר המגדר היה הפקטור המרכזי לרעת תלמידים זכרים.

נמצא במחקר שבאופן כללי תלמידים זכרים נתפסים יותר כ”לא בוגרים” ו”שובבים” וכתוצאה מכך חלק מהמורים/ות שיבצו אותם ברמה נמוכה יותר מאשר הרמה המתאימה לפי ההישגים שלהם. לעומת זאת הבנות נתפסו כיותר בוגרות ומתאימות לשיטות הלימוד בבית הספר.

החוקרת סברה שהתפיסה הזו עובדת לרעת הן הבנות והן הבנים. במחקר נמצא שבנים בעלי אותם הציונים שובצו ברמות נמוכות יותר בשל דעות קדומות על הבגרות והמזג של בנים. תכונות אלו נתפסו כתכונות שלא ניתן לשלוט בהן והן חולפות עם זמן. לעומת זאת בנות נתפסות כיותר בוגרות ויותר מתאימות לצורת הלמידה בבית הספר (תחת חוקים ומשמעת) – משתמע שבנות יותר כנועות ונוחות ללימוד – תפיסה שלא מתייחסת לאינטליגנציה שלהן. זה עלול לפגוע גם ברמת התמיכה והקשב שמופנה כלפי בנות. כמו כן, בנות שיוצאות מהנורמה (יותר אגרסיביות) עלולות “להיענש”.

שורה תחתונה: הערכת המורה הושפעה מהמגדר ולא נעשתה על פי הציונים האוביקטיבים.

אוכלוסיית המחקר: 31,000 גברים ונשים מעל גיל 50 משלוש עשרה מדינות שונות באירופה.

הניסוי: ראיונות ומטלות קוגניטיביות.

תוצאות: הממצאים חולקו לפי שנת לידה ואזור (צפון/מרכז/דרום אירופה). ידוע כי שיפור בתנאי החיים ובאפשרויות ההשכלה, אשר קורה עם השנים, משפר יכולות קוגניטיביות, וההשערה היא שנשים ירוויחו באופן מיוחד משיפור זה. בכל המדדים היה קשר חיובי בין הצלחה במדד ושנת לידה מאוחרת. נמצא כי לנשים היה יתרון במטלת זיכרון של רשימת מילים, שהלך וגדל בשנות לידה יותר מאוחרות בצפון ובמרכז אירופה, אבל לא נמצא יתרון לנשים בדרום. בכל האזורים והגילאים היה יתרון לגברים בחשיבה מתמטית, ההבדל היה גדול יותר בשנות לידה מוקדמות ובמרכז/דרום. נמצא קשר חזק בין ההבדל המגדרי בהצלחה במדדים וההבדל המגדרי בשנות השכלה. אכן, המחקר מצא ששיפור בתנאי החיים ובשנות השכלה השפיע יותר על הצלחת נשים במדדים קוגניטיביים מאשר על הצלחת גברים. משערים שהסיבה לכך היא כי תנאי החיים וההשכלה של נשים מלכתחילה נמוכים יותר. (לא סביר שההבדלים שנמצאו הם כתוצאה מהבדלי גיל כי מחקרים מראים ירידה קוגניטיבת דומה עם הגיל בין המגדרים).

שורה תחתונה: יש קשר בין בין תנאי החיים ושנות השכלה להבדלים מגדריים במטלות קוגניטיביות: ככל שתנאי החיים וההשכלה (אשר נאמדו בשנות לידה שונות) גבוהים יותר כך יש יותר הבדל לטובת נשים במטלת זיכרון וצמצום הבדל לטובת גברים במטלה מתמטית (חשוב לציין שזהו מחקר קורלטיבי בלבד ולא סיבתי).

סיכום המאמר: בעוד שהבדל קטגורי לפי אברי המין (זכר/נקבה) תמיד הוכר, השאלה עד כמה קטגוריות אלה ניתנות להרחבה לגבי הביולוגיה של כלל הא/נשים עדיין לא נפתרה. עדויות על הבדלי מין/מגדר במוח לרוב נלקחות כתמיכה לטענה של דימורפיות מינית של המוח האנושי (“מוח גברי” או “מוח נשי”). עם זאת, הבחנה כזו יכולה להיות אפשרית רק אם הבדלי מין / מגדר בתכונות המוח היו דימורפיים מאוד (כלומר, חפיפה מועטה בין צורות התכונות הללו אצל גברים ונשים) ובעלי עקביות פנימית (כלומר, למוח יש רק תכונות “זכריות” או רק תכונות “נשיות”).

במחקר הנוכחי, נעשתה אנליזה ל MRI של מעל 1,400 מוחות אנושיים מארבע מערכות נתונים והתגלתה חפיפה נרחבת בין התפלגות הנקבות והזכרים לכל חומר אפור, חומר לבן וקשרים שנבדקו. יתר על כן, ניתוחים של עקביות פנימית מגלים שמוחות עם תכונות הנמצאות בעקביות בקצה אחד של רצף “גבריות-נקבות” הם נדירים. למעשה, נמצא שרוב המוח מורכב מ”פסיפס” ייחודי של תכונות, חלקן שכיחות יותר בקרב נקבות בהשוואה לזכרים, חלקן שכיחות יותר בקרב זכרים בהשוואה לנקבות, וחלקן נפוצות גם אצל נקבות וגם אצל גברים.

שורה תחתונה: מחקר זה מדגים כי למרות שיש הבדלי מין/מגדר במוח, המוח האנושי אינו שייך לאחת משתי קטגוריות נפרדות: מוח זכרי או נקבי.

אוכלוסיית המחקר: 3,045 תלמידי/ות חטיבת ביניים ו123 מורים/ות מ-168 כיתות שונות בשוויץ.

הניסוי: באמצעות סקר שנערך למורים/ות והתלמידים/ות, המחקר הנוכחי בדק את הקשר בין תכונות סמנטיות בתחום המדע למגדר בקרב תלמידים ומורים. נבדק הקשר בין תכונות מסוימות המשוייכות למקצועות כימיה,פיזיקה ומתמטיקה והקשר בין התכונות והמקצועות הנ”ל למגדר.

תוצאות המחקר: לתכונות המשויכות למקצוע מתמטיקה יש קורלציה שלילית עם התכונות שמשויכות לבנות. הקורלציה נמצאה גם בתפיסה של תלמידים וגם של תלמידות. במקצוע הפיזיקה נמצא כי תלמידות משייכות למקצוע תכונות הפוכות מאלו שהן משייכות לנשים, ומנקודת מבטם של תלמידים התכונות המשויכות לפיסיקה מתאימות לתכונות שהם שיכו לגברים. אך בניגוד למחקרים קודמים, נמצא כי נשים כבר לא מקשרות באופן חיובי את המקצוע לתכונות גבריות (המקצוע נחשב לגברי), אלא מקשרות באופן שלילי לתכונות נשיות. שני המגדרים שייכו את מקצוע הפיזיקה לתכונות גבריות יותר מאשר לתכונות נשיות. המורים/ות לעומת זאת, תפסו את המקצועות כימיה ופיזיקה כגבריים ונשיים כאחד, אך המקצוע מתמטיקה קושר לתכונות גבריות יותר מאשר נשיות.

שורה תחתונה: המחקר הראה כי המקצועות פיזיקה ומתמטיקה לא נתפסים באופן שווה מבחינה סטריאוטיפית מגדרית, כאשר יש יתרון לקישור חיובי לגברים או שלילי לנשים בהתאם למקצועות אלה. למקצוע הכימיה לא נמצא קישור מגדרי.

אוכלוסיית המחקר: 54 מורים/ות ו1,358 תלמידים/ות בגרמניה.

רקע: סטריאוטיפים מגדריים של אחרים משמעותיים כמו הורים, קבוצת השווים או מורים/ות משפיעים על אמונות אישיות לגבי כישורים ויכולת, ערכים והתנהגות הקשורה להישגיות. באופן סטריאוטיפי, אמונות מגדריות על יכולות קריאה מעניקות יתרון לבנות לעומת בנים. מטרת המחקר הנוכחי הייתה לבדוק האם לתפיסה הסטריאוטיפית של מורה, שיכולת הקריאה של בנות טובה יותר משל בנים, יש השפעה שלילית על התפיסה העצמית של בנים ביחס ליכולת הקריאה שלהם.

הניסוי: ניסוי נערך במשך כשנה וחצי וכלל שתי פעימות של איסוף נתונים – לקראת תחילת כיתה ה’ ובמחצית השנייה של כיתה ו. התלמידים/ות התבקשו למלא שאלון הבוחן את התפיסה העצמית שלהם/ן ביחס לקריאה, ולהבחן בקריאה. ואילו המורים/ות התבקשו למלא שאלון על התפיסה שלהם ביחס לקריאה אצל בנים ובנות.

תוצאות: בפעימה הראשונה נמצא כי התפיסה העצמית של בנים ביחס לקריאה גבוהה יותר ואילו בפעימה השנייה, התפיסה העצמית של בנות הייתה גבוהה יותר. נמצא כי ההערכה העצמית של בנים בקריאה הייתה נמוכה יותר עבור תלמידים אשר למדו תחת מורים עם תפיסה מגדרית סטריאוטיפית. לא נמצא אפקט דומה על בנות.

שורה תחתונה: תפיסה סטריאוטיפים של המורה משפיעה על ההערכה העצמית של תלמידים/ות.

אוכלוסיית המחקר: מעל 5500 בני ובנות נוער בארצות הברית שהיו בני 11 עד 18 בתחילתו

הניסוי: מחקר אורך שנעשה באמצעות שאלונים של דיווח עצמי, במשך 11 שנים והסתיים ב2011.

תוצאות המחקר: מהמחקר עולה כי 18% מהנערים מאוד לא מרוצים ממראה גופם או ממשקלם. מעניין לראות כי דימוי גוף אידיאלי משתנה בהתאם למגדר באופן התואם את הסטריאוטיפ – בעוד נערות מעוניינות ברזון ובאיבוד משקל גוף, נערים מתמקדים דווקא בשאיפה להוסיפו בצורת מסת שריר. פחות מ-15% מהנערים בעלי דימוי הגוף השלילי היו רוצים להיות רזים יותר. כשליש היו רוצים להיות גם רזים יותר וגם שריריים יותר, וכמחצית מהנערים היו רוצים להיות שריריים יותר. יתרה מכך, הרצון למראה גוף שרירי עלה עם הגיל. הרצון להידמות לאידיאל הגברי בעל השרירים המפותחים, גרם לכמעט 8% מהנשאלים בין גילאי 16 ל-22 להשתמש לפחות אחת לחודש, בחומרים שעשויים להיות לא-בריאים כגון סטרואידים או תוספים שונים לפיתוח הגוף. נערים אלה היו גם בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח התנהגויות מזיקות כמו שתייה מופרזת או שימוש בסמים ביחס לנערים האחרים. לעומתם, הנערים שרצו להיות רק רזים יותר היו בעלי סיכוי גבוה יותר לפתח דיכאון.

שורה תחתונה: תוצאות המחקר הראו כי גם בנים סובלים מדימוי עצמי נמוך בנוגע למשקלם ולמראה גופם.

אוכלוסיית המחקר: ילדים וילדות בגילאי 5, 6 ו7. בניסוי אחד 96 משתתפיםות, בניסוי שני 144 משתתפים/ות.

הניסויים: ניסוי אחד – נתנו לילדים/ות משימות שבדקו את השיוך של גאונות (very very smart) ונחמדות (very very nice) לתמונות של גברים/נשים/ילדות/ילדים.

ניסוי שני – נתנו לילדות ולילדים בחירה באיזה משחקים לשחק, ותיארו להם/ן את המשחק לפעמים כ”משחק חכם” ולפעמים כ”משחק שדורש לנסות הרבה”.

תוצאות: ניסוי אחד – בעוד שבגיל 5 לא היה הבדל בין הבנות לבנים ושני המגדרים שייכו גאונות למגדר שלהם יותר , בגיל 6 ו7 בנים שייכו גאונות למגדר שלהם יותר וזאת באופן משמעותי יותר מבנות. לגבי נחמדות הכיוון היה הפוך. זאת למרות שבנות שייכו יותר הצלחה בבי”ס למגדר שלהן מבנים.

ניסוי שני – ילדות בגיל 6-7 היו פחות מעוניינות במשחק לחכמים לעומת הבנים, והעדיפו לשחק במשחקים שדורשים השקעה. התוצאה הייתה הפוכה אצל הבנים. בגיל 5 עוד לא היה הבדל מובהק, בגיל 6 כבר כן.

שורה תחתונה: הסטראוטיפ המגדרי ‘גאון=גבר’ מופיע כבר בגיל 6 אצל ילדות וילדים.

אוכלוסיית המחקר: 281 תלמידים/ות 134 – מכיתה ד )73 בנות ו-61 בנים) ו- 147 מכיתה ו (70 בנות ו-77 בנים).

הניסוי: התלמידים/ות ענו על שאלון ובו שאלות הקשורות לאמונות בנוגע למתמטיקה ולאמונות הקשורות למתמטיקה ומגדר.

תוצאות: הממצאים העיקריים מצביעים על תפיסה עצמית נמוכה יותר של הבנות בנוגע ליכולותיהן במתמטיקה לעומת התפיסה העצמית של הבנים. ממצאים אלה מובהקים סטטיסטית בשתי הכיתות (ד’ ו’) . עובדה זו באה לידי ביטוי גם בכך שהרבה פחות בנות מאשר בנים בחרו לתאר את יכולותיהן במספר “5 “המציין “טובה מאוד במתמטיקה”. כמו כן, הבנות חושבות כי המורה וההורים ידרגו את יכולותיהן במתמטיקה נמוך יותר מאשר חושבים.

הממצאים הקשורים לאמונות בנוגע למתמטיקה לא הראו הבדלים משמעותיים בין הבנות והבנים ומראים כי אצל חלק מהתלמידים/ות המתמטיקה נתפסת כמקצוע קשה ומסובך וחלק מזהים אותה עם חכמה. התלמידים/ות בשתי שכבות הגיל לא כל כך נהנים ללמוד מתמטיקה, אבל מאמינים/ות כי חשוב מאוד ללמוד מתמטיקה, ולתלמידי/ות כיתה ו חשוב יותר מאשר לאלו בכיתה ד. תלמידי כיתה ד חושבים כי הם טובים במתמטיקה, ותלמידי כיתה ו חושבים כי הם טובים פחות מאשר תלמידי כיתה ד חושבים.

שורה תחתונה: מתמטיקה נתפסת כמקצוע קשה ודורש חכמה בעיני שני המגדרים. הבנות מעריכות את עצמן פחות מאשר הבנים, ללא קשר לביצועים בפועל.

רקע: במדעי המחשב מתקיימים הפערים המגדריים הגדולים ביותר מתוך תחומי ה- STEM. אחת הסיבות החשובות לקיומו של פער זה הוא הנטייה של סטודנטיות להירשם פחות מסטודנטים לקורסי פייפליין כמו מבוא למדעי המחשב. הניסוי: בשני ניסויים נחקר האם העניין הנמוך של תיכוניסטיות להירשם לקורסים במדע המחשב הושפעו מסטריאוטיפים בתחום. בנוסף נבדק האם סטריאוטיפים אלו תוקשרו על ידי הסביבה הפיזית בכיתה והאם שינוי סביבה זו משפיע על עניין הבנות בתחום. גודל המדגם: 269 התוצאות: בשני הניסויים, כיתת לימוד במדעי המחשב שלא שיקפה סטריאוטיפים עכשוויים, גרמה לבנות, אך לא לבנים, להביע יותר עניין בלקיחת קורסים במדעי המחשב מאשר כיתה שביטאה את הסטריאוטיפים הללו. ההבדל המגדרי תווך על ידי תחושת השתייכות נמוכה לקורס, אפילו מעבר להשפעות של הדאגה לסטריאוטיפים שליליים, ציפיות להצלחה וערך עצמי. ניתן לייחס את תחושת השייכות הנמוכה לרגשות של חוסר התאמה למדעי המחשב. הבדלים אישיים, בהתאמה לסטריאוטיפים חזו את ההשתייכות והעניין בכיתה סטריאוטיפית, אך לא בכיתה לא סטריאוטיפית. גיל ההתבגרות הוא תקופה קריטית לפיתוח שאיפות קריירה. בנות עלולות להמנע מקורסים במדעי המחשב לאור הסטריאוטיפים השוררים בתחום המאותתים להן שהן לא שייכות. למרות זאת, כאשר מספרים להן סביבה חינוכית שלא תואמת סטריאוטיפים עכשווים של מדעי המחשב, העניין שלהם בקורסים במדעי המחשב עולה ויכול לאפשר בסיס להתערבויות על מנת להפחית פערים מגדריים בהרשמה למדעי המחשב.

הספר שואב ממצאים של 20 שנות מחקר על סקסיזם בכיתות בארה”ב ובוחן את ההיסטוריה של חינוך נשים על חסרונותיו. תכנית נלימודים הנסתרת, השפעת ההטיה המגדרית על הערך העצמי, תוצאות מבחנים והנטייה המקצועית של בנות החל מגילאי יסודי ועד הקולג’, נבדקו באמצעות התבוננות נטורליסטית. התוצאות מעלות כי נשללות מהבנות הזדמנויות שיטתיות באזורים שבהם בנים מעודדים להצטיין, לרוב על-ידי מורים בעלי כוונות טובות שאינם מודעים לכך שהם משדרים ומעבירים ערכים סקסיסטיים. בנות לומדות לדבר בשקט, לוותר לבנים, להמנע ממתמטיקה ומדע ולהעריך סדר וארגון על פני חדשנות, מראה על פני אינטיליגנציה. בכיתות המוקדמות, בנות מלאות אינטילגנציה ופוטנציאל, מתעלות באופן שגרתי על הישגיהם של הבנים, אך לאחר שסיימו את לימודיהן בתיכון הן מפגרות מאחורי הבנים. ספר זה מתאר כיצד מבוגרים נכשלים בהגינות ומעניק הצעות על מנת לגרום לבתי הספר לשרת את הילדים טוב יותר.

סיכום המאמר: מחברת המאמר עשתה ניתוח אנתרופולוגי של מעמד האישה בתרבויות שונות. בכל התרבויות שנבחנו (ביניהן: ארה”ב, סין, אירופה ועוד) נמצא שמעמדן של נשים נחות משל הגברים. המעמד הנחות מתבטא בשילוב של הדרה מעמדות כוח, ביטוי מפורש ואמצעים סימבוליים כמו טומאה. גם בחברות שבהן נראה שלנשים יש מעמד שוויוני, מתגלה כי הן מודרות מעמדות מסוימות (לדוגמה, שבט קרואו: בו לנשים יש סמכויות וזכויות מסוימות ואף תפקידים בכירים, אולם בסופו של דבר נמתח הקו: הווסת מהווה איום על לוחמה, אחד המוסדות המוערכים ביותר בשבט ומרכזי בהגדרה העצמית שלהם; והאובייקט הקדוש ביותר של השבט הוא טאבו למראה ישיר ומגע של נשים).

טענת המאמר: נשים נמצאות בעמדת ביניים בין התרבות והטבע בעוד גברים מקושרים רק עם התרבות, אשר מתעלה על הטבע. הגוף הנשי מקושר להולדה, בעוד הגוף הגברי מתפנה ליצירתיות אחרת של דברים שהם מעבר לגשמיות האנושית. נשים בהיותן חלק מהתרבות, מאמצות גם הן את נקודת המבט התרבותית לפיה הן פחותות ערך (מצוטטת את סימון דה בובואר, המין השני). ההנקה והטיפול בילדים גם מקשרים את הנשים לטבע כי ילדים מקושרים לטבע בעצמם (בהתחלה אינם הולכים או מדברים). בנוסף, האישה מקושרת לקשרים תוך משפחתיים בעוד הגבר מקושר לקשרים בין משפחתיים, המשויכים לתרבות – טקסים תרבותיים הם נחלת הגברים. גם הפעולות של נשים בבית יכולות להיות מקושרות לתרבות – חיברות של ילדים, בישול. אבל ברמה הגבוהה הפעולות הללו משויכות כבר לגברים – מרצים באוניברסיטה לעומת גננות, ושפים לעומת נשים המבשלות בבית. גם הבדלים אישיותיים בין גברים ונשים יכולים להסביר את הקישור של האישה לטבע, אבל הבדלים אלו יכול להיות שמקורם בהבדלים הביולוגיים ובתפקידים שנידונו קודם.

שורה תחתונה: כיצד ניתן להסביר את ההתייחסות האוניברסלית לנשים כפחותות ערך? טענת המאמר: הנשים מקושרות לטבע בעוד הגברים מקושרים לתרבות.