חינוך בכלל, וחינוך מגדרי בפרט, זו עבודה מתמשכת. רק באמצעות עבודה תהליכית אפשר ליצור שינוי ולקדם שוויון מגדרי וחברתי.
האתר כולל בסיס רחב של ידע לשימוש בעבודה מתמשכת עם תלמידים ותלמידות, צוותי הוראה, ארגונים וקהל רחב. אנו ממליצים וממליצות להשתמש בחומרים אלה ולהרחיב את הידע גם ממקורות נוספים. אפשר להיעזר ברשימת הארגונים באתר.
האופן האידיאלי להעברת התוכן הוא מבנה סדנאי. פורמט של סדנה יוצר מקום למשתתפים ולמשתתפות לשתף מחשבות והתנגדויות בשיח פתוח, שמאפשר גם להתייחס אליהן ולפרק אותן באופן מכבד ומעמיק.
כמנחים ומנחות, תפקידנו לקבוע ולהסביר את נושא המפגש, להעלות שאלות לדיון, לתת שמות לתופעות שהקבוצה מעלה, לוודא הבנה של מושגים חדשים ולעשות סדר בדיון: לוודא הקשבה לזולת ותרבות דיון רגועה המאפשרת פתיחות. נשאף לייצר דיון בפורמט מעגל (הקבוצה מדברת ואנחנו מקשיבים ומקשיבות) ולא כוכב (אנחנו עונים על כל אמירה מהקבוצה).
בדף זה ריכזנו עבורכם/ן נקודות מנחות להעברת סדנה. המידע מבוסס על ניסיוננו ועל מאמרים של חלי ברק שטיין, פסיכולוגית חינוכית מומחית, מטפלת ומנחת קבוצות. להעמקה נוספת מומלץ לבקר באתר של חלי ברק שטיין.
למנחה אחריות כוללת על הקבוצה ועל תהליך העבודה לכל אורכו: על המנחה לפעול ליצירת התנאים שיאפשרו לחברי ולחברות הקבוצה לפתח תחושה של מוגנות, ביטחון פסיכולוגי ואמון הדדי, ולקיים תקשורת פתוחה.
יצירת תחושת המוגנות היא אחד התפקידים המרכזיים של המנחה: המשתתפים/ות צריכים/ות להרגיש שהם/ן במרחב בטוח וכי קולם/ן הייחודי נשמע. כשיש תחושת מוגנות, יש יותר נכונות לשתף, לחשוף ולהתפתח.
תחושת המוגנות נוצרת באמצעות מערך הכללים והחוקים שנבנה לקבוצה, הקפדה על כללי התנהגות והזמנה מתמדת לקולות השונים בחדר להישמע ולכלל חברי וחברות הקבוצה להשתתף. אפשר לקבוע כללים מראש, בתחילת הדיון, ולהגיב במקרה של הפרה. אפשר גם לא לקבוע את הכללים במפורש, ולהגיב בתגובה להפרה של הכלל בפעם הראשונה שזה קורה.
על המנחה להבהיר את מטרות הקבוצה, להקשיב להתרחשויות ולתהליך הקבוצתי ולבחון את תהליך ההתפתחות של הקבוצה. על המנחה לוודא שההתנהלות (כולל ההתערבויות של המנחה בדיון) בהלימה עם מטרות הקבוצה, ולוודא שהקבוצה מאפשרת ביטחון פסיכולוגי מחד, והזדמנות לאיתגור, לעימות ולבחינה מחדש של פרדיגמות קיימות ויציבות מאידך.
התוכן שלנו מציע לקהל לראות בצורה שונה – ולפעמים הפוכה – דברים שכל חייהם/ן ראו בדרך מסוימת. פעמים רבות, מפגש כזה מעורר התנגדויות ממגוון סוגים. איך נתמודד איתן?
התנגדויות הן התנהגויות המשקפות ומבטאות (באופן מילולי או התנהגותי) התנגדות לתהליך הקבוצתי על משמעויותיו השונות. בדרך כלל מקורן בפחד מחשיפה, חוסר ודאות או אובדן שליטה. תחושות אי־נחת וחרדה הנובעות ממצבי מתח וקונפליקט עלולות להתפתח לתגובות התנהגותיות של התגוננות והתנגדות לשינוי וללמידה.
אפשר לחשוב על התנגדויות כעל מנגנון הגנה המופעל ברמות שונות של מודעות.
חשוב לא להיכנס לוויכוח עם משתתפים/ות. אם יש התנגדויות או אי־הסכמות, כדאי לנתב אותן לדיון בתוך הקבוצה (“מישהו/י רוצה לענות לזה?” “יש למישהו/י רעיון איך זה יכול להיות אחרת?”).
התנגדויות בקבוצה נוטות לעורר התנגדות אצל המנחה, בין היתר כי הן מסמנות את רמת האמון במנחה. חשוב לזכור: התנגדות אינה אישית. היא חלק מתהליך שינוי. התנגדות מעבירה מסר שצריך להבין ולדבר אותו, ואפשר לפתח בעקבותיה דיאלוג.
חשוב לזכור: הבעת אי־הסכמה היא השתתפות, לא התנגדות. אי־הסכמה מאפשר פתח לדיון ולהתאמה של התוכן לעולמן/ם של המשתתפות/ים. נסו לנצל את האי־הסכמה כדי למצוא גרסה מרוככת יותר של הטענה שעליה יש הסכמה. אחר כך נסו לבדוק אם האי־הסכמה משותף לעוד חברים/חברות. אם נצליח להפוך אי־הסכמה לדיון פתוח בקבוצה, נרוויח מכך.
סיפורים אישיים עובדים הכי טוב! להביא את עצמנו כמה שיותר – לחשוב על סיפורים אישיים על איך מגדר משפיע על החיים שלנו – בעיקר איך הוא מגביל אותנו ואיך אנחנו משתחררים ממנו והופכים את החיים שלנו לטובים יותר. אפשר להתייחס גם למחירים החברתיים של יציאה מגבולות המגדר.
צורת התקשורת צריכה להיות חיובית ומאשרת ככל האפשר. גם אם אומרים משהו הפוך ממה שרצינו לשמוע, להקפיד להגיב בצורה שקודם כל מסכימה ומקבלת לחלקים שניתן לקבל, ורק אז אפשר גם להציע צד אחר של העניין או לאתגר את המשתתף/ת בשאלת המשך. למשל: נער אומר שדווקא אין בעיה לגבר לבכות/להודות בפחד/לא לדעת משהו – אפשר להגיד שזה משמח שזה כך עבורו, ואז לבקש ממנו דוגמה למתי זה יכול לקרות. אם הוא כבר ייתקל בקושי לתת דוגמה, אפשר לדבר על הקושי הזה, ואם הדוגמה תחומה לסיטואציה (מוות/ספורט, למשל) – ניתן לפתח דיון על זה. אם רעיון כלשהו לא מתקבל, חשוב לא להתעקש עליו למרות ההתנגדות. אפשר לנסות גישה עקיפה כמו בדוגמה הקודמת, אבל אם לא יודעים איך, עדיף לוותר (להסכים שלא להסכים בנקודה הזו) ולהמשיך הלאה. לא מומלץ “למרוח” את אי־ההסכמות או למסמס אותן: זה עלול לגרום למי שלא מסכים/ה לאבד אמון וקשב להמשך הסדנה.
חיזוקים חיוביים להשתתפות – לחזור על מה שהמשתתפים/ות אמרו ולעודד אותם (“יפה”, “דוגמה מקסימה” וכו). אמירות לאורך המפגש שלכאורה מייצגות “יציאה מהקופסה הסטריאוטיפית” יכולות לקבל תגובה מעודדת מפורשת, ולהיות מאוזכרות בסוף הסדנה כדוגמאות. ככלל, נסו לזכור דברים שנאמרו ולהזכיר אותם שוב בהמשך.
הדיקטטורה של הדאחקה. הרבה פעמים כשמנסים להעמיק – או כשמגיעים לעומק – יש מי שמנסה להפוך את הדיון חזרה לשטחי וקליל באמצעות בדיחה – לשקף לקבוצה שזה מה שקורה – כשיש תחושה שמנסים לברוח מהנושא ומהעומק שלו באמצעות הצחוק… רלוונטי במיוחד בסדנאות בנושא גבריות.
הפעלות – שימוש בהפעלות אקטיביות של הקבוצה תורם לריכוז ולהשתתפות. למשל – להדגים ישיבה גברית/נשית או חיבוק גברי (לעומת לא גברי). הישיבה במקום אחד במשך שעה וחצי נוטה להקשות על ההקשבה. בנוסף לזה גם כל אקט של “פרפורמנס” או המחזה מצד המנחה צפוי להיות מאוד מעורר ומושך עניין.
מחקרים אקדמיים – הסדנאות מבוססות על מחקרים אקדמיים. לא חובה לקרוא אותם בעצמך (למרות שמאוד מומלץ), אבל כן צריך להכיר את המחקרים עצמם כדי להעביר אותם כמו שצריך. כאן תוכלו למצוא סיכום של המחקרים העיקריים שעליהם התבססנו.
